נציגות סנהדרינקית מחוזקת התכנסה בצהרי יום חול בגינת הבירה של פאולנר כדי לבדוק האם אפשר לבשר על מציאת מקלט לשתיין שנקלע לשרונה
לפני הכל, תנו לי לשחרר קיטור: לו אני שגריר גרמניה, הייתי תובע את אנשי ה"פאולנר ביר גארדן" בשרונה על השחתת המורשת הקולינרית הגרמנית. עם כל הכבוד - ונשבע לכם שיש כבוד - לכתוב בתפריט "שוקרוט" או "נקניקית ברטוורסט מסורתית" ואז להגיש בקר, בלי שמץ של חזיר, זה חילול הקודש. "חזיר מרחיק לקוחות יותר מאשר מביא לקוחות" טוענים, במידה רבה של צדק, אנשי המקום. בוודאי שבלוקיישן כמתחם שרונה על שלל תייריו הפריפריאליים אין מקום לחזיר. ובוודאי שלמקום כ"ביר גארדן", שבכוונתו (כך אני מנחש) להתרחב למיני רשת של ברים, אין עניין לעורר אנטגוניזם.
אז קלמרי אפשר, ושרימפס זה בסדר גמור, אבל חזיר זה עדיין חזיר, טאבו, אלוהים יודע למה. וזה מבאס, לא רק בגלל הפרימיטיביות החברתית שלנו, אלא בגלל שהיה לנו כל כך כיף וטעים ב"ביר גארדן", עד שהלב נחמץ שאי אפשר לתת ביס באיזה חזירון קטן כדי להשלים את החוויה המסורתית - אבל על אמת - של ביר גארדן גרמני. בוודאי אחרי שהבלוטות שלנו מתחילות לפעול למקרא "שוקרוט" בתפריט.
לא רק בירת חיטה
כפי שאפשר להסיק מהשם, פאולנר היא הבירה שנותנת כאן את הטון. כשאומרים לנו "פאולנר" אנחנו חושבים מיד על בירת חיטה, ה-Heffe Weissbier. בירה מוצלחת ביותר לסוגה, אבל כדרכן של בירות חיטה מדובר במשקה כבד יחסית שקשה ללגום אותו בכמויות, בוודאי שלא בקיץ המהביל והמבהיל שלנו, והלא אף אחד לא מגיע לביר גארדן כדי לשתות חצי ליטר וללכת הביתה. על כן היה זה משמח לגלות שבנוסף לבירת החיטה מציעים במקום גם בירות נוספות מבית פאולנר, הנמזגות כאן בבלעדיות. ה-Salvator (שאפשר למצוא בארץ בבקבוקים) היא בירת לאגר חזקה (7.9%) ומעט מתקתקה, שכבר כתבנו עליה בעבר. חובבי הז'אנר יהנו ממנה, אבל מועצת הסנהדרינק התמקדה בבירות מרוות ונעימות יותר. ה-Pils הייתה יוצאת מן הכלל והתחבבה בקלות על כולנו, מרירה ומרווה כמו שפילזנר צריכה להיות. בעוד חלק מחברי המועצה לא זזו מהפילז, חלקנו, ואני בתוכם, התאהבנו ב-Munchner Hell, לאגר בהירה ומעודנת, אמנם הרבה פחות מורכבת מאחיותיה, אבל מהבירות המניאקיות האלו, ששותים ושותים. אם היו שואלים אותי, זה בכלל מים בטעמים. וכיוון שמאוד חם בחוץ, איש מאיתנו לא חסך בשתייה, שלא נתייבש חלילה.
