חברי מועצת סנהדרינק קפצו לטעימה פרטית ביקב רקנאטי. היה חם, אבל הפעם לא רק בגלל בוזנח...

באמת שכבר המון זמן לא היינו ביקב רקנאטי. בכל פעם שהם עושים כל מיני טעימות חבית או טעימות עתידיות זה יוצא בימי שישי בבוקר, בדיוק מתי שבוזנח ואני עושים מתיחות לשישי בשישקו או מגניבים איזה בירה במנזר לפני הבלגאן. כחלק ממסע הקולינריה שלנו בעמק חפר... זאת לא בדיחה, הגענו ליקב רקנאטי בשעת צהריים חמה, חדים כתער, למרות שאת הבוקר התחלנו במבשלת אלכסנדר עם טעימה ארוכה מאוד של בירות נהדרות.

בכל זאת, כבר הגענו עד לכאן והמזגן עבד כל-כך טוב, אז שתינו עוד קצת מהקריניאן פרא מסדרת הרזרב הים-תיכונית...
בכל זאת, כבר הגענו עד לכאן והמזגן עבד כל-כך טוב, אז שתינו עוד קצת מהקריניאן פרא מסדרת הרזרב הים-תיכונית...
אם כבר הגענו עד לכאן והמזגן עובד כל-כך טוב, אז לא נשתה עוד קצת מהקריניאן פרא מסדרת הרזרב הים-תיכונית... את פנינו קיבלו נועם יעקובי - מנכ"ל היקב, וגיל שצברג - היינן הראשי המהולל. אבל ברגע שהם קלטו כמה חם לנו, או ששוב זה היה בוזנח שהעלה את הטמפרטורה בחדר, התרכזו המארחים בטעימה של יינות קרים, לבנים ויינות רוזה. למרות הקאמבק והגל של יינות הרוזה שמגיעים אלינו מכל כיוון, רקנאטי הוא אולי היקב היחידי, למיטב ידיעתי, שמייצר בארץ שני סוגים שונים של רוזה. אז שתינו רוזה רקנאטי וגם גרי דה מרסלאן. הראשון, איזה יין כייפי, מיוצר מברברה וקצת מרלו מכרם מנרה. המון פרי קליל ורענן עם קצת תות ואפרסק וחומציות טובה ומאוזנת. השני, גרי דה מרסלאן, הוא רוזה העשוי מזן המרסלאן המפורסם של רקנאטי שיוצר ביוזמה של היבואן של רקנאטי בצרפת. יין מאוד נעים, פרחוני יותר מהרוזה הראשון שהיה יותר פירותי, יחד עם חמיצות מהנה ויופי של פיניש. רוזה נהדר.
רקנאטי - קוביה
רקנאטי - קוביה
אחר-כך טעמנו עוד בלנד מגניב, שמיועד רק לשוק המסעדות ונקרא בלנד #3, שהוא יופי של איזון בין 90% פרנץ קולומבאר קריספי ונחמד, לימוני וקליל עם 10% שרדונה שמאזן את כל הסיפור ויוצר יין מאוזן וקיצי, אבל עם נפח טוב. לסיום הלבנים טעמנו בכל זאת שוב את הספיישל רזרב הלבן שהוא יין יותר בומבסטי, אבל עשוי נהדר עם הרבה גוף ועץ ואיזון טוב בין המרסאן הדומיננטי לרוסאן המתובל והפירותי. שני זנים ים-תיכוניים טובים שמשתלבים יפה. בכל זאת, כבר הגענו עד לכאן והמזגן עבד כל-כך טוב, אז שתינו עוד קצת מהקריניאן פרא מסדרת הרזרב הים-תיכונית. זהו יין שענביו מגיעים מכרם בעל – כלומר, לא מושקה - באזור הרי יהודה, לא רחוק מצרעה. יין פרוע, שורשי שכזה, עם ניחוחות אניסיים, מעושנים ומתובלים שפשוט מתפוצץ באף. בשלב הזה החלטנו לקפוץ לאיזה ביס קטן באחת המסעדות באזור עם הבקבוקים הפתוחים שלא הספקנו לסיים, אבל כשהתיישבנו במסעדה היה כל-כך חם ומעושן שהזמנו בירה וברחנו מהר חזרה למזגן.