הליוויס של עולם היין

הוא פופולרי יותר מהאפיפיור, כולם מכירים אותו ומגוון היינות שניתן לייצר ממנו הוא עצום - אז איך קרה שהשרדונה הפך ליין מושמץ והאם יש לו תקומה?

הוא אחד הזנים הנטועים בעולם, השם שלו כמעט והפך לכינוי גנרי לכל יין לבן יבש, שתינו וטעמנו ממנו יותר מכל זן אחר, ולמרות זאת רבים נהנים להשמיץ ולזלזל בו - קבלו את מר שרדונה, מלך מלכי הלבנים, היין בעל אלף הפרצופים, שלעיתים מתנהג כמו נסיך אירופאי מעודן ולעיתים כבריון שכונתי מאובק. לפני כעשרים שנה הוא היה במקום החמישה עשר ברשימת הזנים הנטועים בעולם והשנה, בסקר מקיף של אוניברסיטת אדלייד, נמצא שהוא במקום החמישי, כשרק איירן הספרדי נטוע בכמות גדולה ממנו, ואיירן בסופו של דבר משמש בעיקר לייצור ברנדי. כלומר, מסתבר שהשרדונה הוא זן הענבים הלבן שמשמשים לייצור יין, הנטוע והפופולרי ביותר בעולם.

כשאת אומרת שרדונה, למה את מתכוונת?

כשמדברים על הזן האם מתייחסים לנוזל האלוהי שנקרא שאבלי גראן קרו, או דווקא למבעבע המעודן והקסום העונה לשם שמפנייה בלאן דה בלאן? אולי זה המרסו, הבריון המתוחכם של בורגונדי, או אחיו המונראשה, אציל הלבנים והמתנשא ביינות? כל כך הרבה גרסאות, ועדיין לא יצאנו מצרפת ומאזורי הגידול המקוריים והמסורתיים של השרדונה. אם נעמיק ונחקור נגלה שרוב אוהבי השרדונה בשאר העולם, כלל לא שתו את המקור. עבורם שאבלי זה יין חמוץ וחד ומבחינתם שרדונה הוא משהו אחר לגמרי.

סוד הקסם הלבן

השרדונה הוא אולי לא הנפוץ בזני העולם, אבל ללא ספק הזן שנטוע במספר אזורי יין שונים הגדול בעולם. זנים לבנים אחרים התברכו במגוון ארומטי עמוק ומעניין יותר, באישיות מרשימה ובנוכחות רבה יותר ממנו, חלקם בעלי פוטנציאל איכות נהדר, אז איך בעצם הוא הצליח ככה, השרדונה הזה, ולמה דווקא הוא הגיע כל כך רחוק? התשובה לכך כנראה היא בנייטרליות שלו, השרדונה הוא זן ש"מסיע" את תבנית נוף מולדתו, משקף את רוח ייננו ונוח לעבודה בהשוואה לזנים רבים וטובים אחרים. אם זה טוב או לא, תחליטו אתם, אבל הוא כלכלי, שיווקי, מלא סיפורי תהילה ובסוף גם קל לשתייה - את זה אי אפשר לקחת ממנו. כשהתפתחה תעשיית היין המודרנית של קליפורניה ואוסטרליה, החברים מהעולם החדש אימצו את חשובי הזנים האירופאים ובעיקר את אלו מאזורי היין החשובים של צרפת. כשהם הגיעו ללבנים התברר שכל האזורים הנחשבים באותה תקופה (שמפיין, שבלי, בורגונדי, סנסר ופויי פומה) היו שקועים עמוק במשברים ומי בכלל דיבר על קונדרייה באותה העת. המוניטין היחיד שניתן היה להסתמך עליו היה זה של הלבנים של בורגון, ושם דיברו בשפה אחת - שפת השרדונה. כמובן שאת הפילוח המעמיק והכמעט בלתי נתפס של חלקות הקרקע הבורגוניות אי אפשר היה לקחת, אבל את השרדונה אפשר גם אפשר, ובהצלחה אדירה. כל עולם היין המתפתח העתיק את הגישה ותוך שנים ספורות הפך השרדונה למרכז עולמם הלבן של יקבי העולם החדש. כל יינן שרצה לפרוץ מחוץ לשוק המקומי, ייצר שרדונה מתיימר; בכל יקב מתפתח ובכל אזור גידול שהתייחס אל עצמו ברצינות נטעו שרדונה וייצרו ממנו את בכירי היינות הלבנים שלהם. העולם רצה יין חברותי עם שם סקסי אך ניתן להגייה שיהיה קל לשתייה, בין אם הוא צעיר ורענן ובין אם כרסתני ועתיר עץ, שתמיד יהיה פירותי וחלק. הייננים רצו זן קל לגידול, והתשובה הייתה אחת - שרדונה. אין אף לבן אחר שעומד בכל הקריטריונים וכך, ברבות השנים, הוא כמעט והפך לשם גנרי ליין לבן יבש.

ABC – תנועת הרזיסטנס

עם השנים הפך השרדונה לליוויס של היין - כולם שתו אותו ואפשר היה למצוא אותו בכל מקום, עד שאי אפשר היה להכיל את זה יותר ותנועת ההתנגדות האנטי שרדונאית יצאה לדרך. העולם מאס בשרדונה, האמריקאים, שהמציאו סיסמאות דוגמת ה-ABC , Anything But Chardonnay, הכריזו קבל עם ועדה שנמאס להם מהשרדונה העצי והמאוס. בהמשך הגיע הפרדוקס הצרפתי שגרם לקהל לנהור לכיוון היינות אדום וגרר עוד פגיעה בשרדונה ויינותיו. בשנים האחרונות שוב חוזר הזן לגדולה. רבים מן הייננים מנסים לייצר ממנו יין ללא יישון בחביות - עדין יותר, רך יותר וקל מאד לשתייה. יין שכמעט ונמנע מכל סממן זני ובעיקר משקף את פילוסופיית היין של בוראו.

הוא משלנו?

ומאיפה בא לנו זה השרדונה? שנים שסיפרו לנו שהוא בעצם ים תיכוני ושהוא משלנו ושמוצאו או מלבנון או מהרי יהודה. סרג' הוסאר הבעלים של שאטו מוסר מלבנון טען במשך שנים שהשרדונה הוא צאצא  ישיר של זן לבנוני הנקרא אוביידה ושמקורו הוא בבקעת הלבנון. מני פאר "אללה ירחמו" היה נהנה לספר בכל פעם שדיברו על השרדונה את אגדת השרדונה שלנו, שהזן הגיע לראשונה לצרפת עם גולים וצלבנים שחזרו מארץ הקודש, שקראו לו בשפת התנ"ך "שער אדוני" והשיבוש הצרפתי הפך אותו לשרדונה. גם לניכוס הטרואר החשוב ביותר היה הסבר יהודי מעמיק. חלקת האלוהים הנקראת מונראשה מקורה גם היא בשפתנו, והיא לא אחרת מאשר תיאור קרקע הגידול האולטימטיבית לשרדונה, הר טרשים הם כינו אותה בעברית, ובתרגום לצרפתי, "מונט טרשה". מזל שבאוניברסיטת דייויס לא קיבלו את ההסברים ובדקו לבד, הפעם העזרת בדיקות D.N.A. מה שהתברר הוא שהשרדונה נוצר משני זנים - האבא הוא הפינו נואר והאמא היא זן שכוח שנטוע בצפון מזרח צרפת מימי הביניים ושמו גואיי בלאן (ותודה לאוניברסיטת דיוויס שחיסלה את סיפורי הגבורה של המזרח התיכון החדש). מקום הולדתו בצפון מזרח צרפת, בתפר בין בורגון לשמפיין וכיום מעריכים כי מקורו בישוב הנושא את שמו, שנמצא צפונית למאקון במרכז בורגונדי, שם גם התפתחה לו מוטציה ייחודית הנקראת שרדונה רוזה.

ומה אצלנו?

בישראל הוא התחיל בסערה, וכמו בשאר העולם הפך למלך הלבנים, עם זאת אני חייב להודות שבמשך שנים קשה היה לי עם הבשלות הרבה בה ניחן. עם השנים התפתחו סגנונות רבים ומשרעת רחבה, גם במחירים ובמיתוג היינות, החל משרדונה נקי ומעודן, ללא יישון כדוגמת השרדונה של יקב פלטר ורקנאטי, ועד העמוס והמאסיבי כגון שרדונה קצרין, או ה"C" של יקב קסטל שניסה לקחת את הסגנון הביתה למרסו, עוצמתי, מלא אך לא בשל. אישית אני מצר על כך שרוב השרדונה כאן בארץ עמוסים מדי, דחוסים וכבדים, עתירי עץ ובשלים מאד. הייתי שמח ליותר אלגנטיות ועדינות, כלומר לניסיון לבטא בו יותר את הרובד האציל ופחות את הבריון השכונתי. תנו לנו קצת יותר רעננות ואנחנו נגמול לכם בהרבה יותר כוסות.