תפסתי אותה מרכלת עלי עם חברה שלה. מאוד נפגעתי ואמרתי לה שאני לא מעוניינת לדבר עמה יותר. מה היית עושה במקומי?


“אני מאחל לנו את היכולת לא להגיב לסיטואציות כשאנחנו בסערת רגשות. אנחנו עושים דברים שאנחנו מתחרטים עליהם לאחר מכן. במקומך לא הייתי מדבר עם אחותך שלושה ימים, ולא הייתי מבקש ממנה לא לדבר איתך יותר. הסיטואציה שאת מתארת באמת לא נעימה ופוגעת, אך למעשה לא קרה דבר. האם את מעולם לא ריכלת על אדם אחר שאת אוהבת לאחר שהוא עצבן אותך? ייתכן שהיא הייתה בסערת רגשות באותה עת ולכן אמרה עלייך את מה שאמרה. זה קורה.



מה ששמעת בהחלט לא נעים, אך צריך גם ללמוד לקבל ביקורת. אף אחד מאיתנו לא מושלם. לכולנו יש תכונות טובות ורעות. קבלי את אחותך באהבה ובהבנה וסלחי לה. תתקשרי אליה ותגידי: ‘נרגעתי קצת, אך נפגעתי. להבא, אם יש לך מה להגיד לי תאמרי לי באופן אישי. היה לי קשה לשמוע את הדברים שאמרת עלי אבל אני סולחת לך, אנחנו אחיות ובואי נתקדם הלאה ונשכח את המקרה’. לא קל להתקשר לאחותך לאחר ששמעת אותה פוגעת בך באוזני חברה שלה, אך אנחנו לא נמדדים ברגעים הקלים, אלא ברגעים הקשים שלנו. עשי את הדבר הנכון, תתקשרי אליה וסלחי לה”.



אני ואשתי פנסיונרים. את הנכס, העסק, הרכב והקניות המשותפים רשמנו על שמה של אשתי, המנהלת חשבון בנק נפרד, וכעת היא אינה רוצה לאחד את החשבונות. היא רוצה לשמור כסף בצד לעצמה ואינה רוצה שאדע מה היא עושה איתו. מה עלי לעשות במקרה כזה?


“אני יודע מה אשתך עושה עם הכסף: היא קונה מדי פעם בגד נחמד, היא יוצאת עם חברות למסעדות ולבתי קפה והיא נהנית. אתה יכול להיות בטוח שהיא לא סוחרת במניות בלעדיך. ייתכן שאשתך הייתה עקרת בית שגידלה את ילדיכם וטיפחה את הבית המון שנים, וכעת היא הגיעה לגיל מסוים שבו היא רוצה לצאת לחופשי וליצור לעצמה אי של עצמאות.



היא מוצאת אותו בכסף הפרטי שלה שבו היא שולטת ויכולה לעשות את הדברים שהיא אוהבת מבלי לשאול אף אחד. זאת הפינה שלה. ברגע שהיא צריכה לספר לך שהיא קונה משהו, היא מאבדת את העצמאות שלה מבחינת התחושה שלה. היא לא רוצה לדווח על כל דבר שהיא קונה בשביל עצמה או בשביל הנכדות, וזה בסדר. האם תיתן לה באהבה את החופש למרד הנעורים שלה, או תילחם בה? להערכתי, אם תילחם בה, אתה תפסיד והיא תפסיד. אני שומע בקול שלך שלא מדובר בעניין כספי אלא בחופשיות. התייחס לזה כאל מרד נעורים ותן לאשתך דרור אחרי כל כך הרבה שנים. תאמר לה שאתה סומך עליה ותן לה ליהנות. אחרי חודשיים־שלושה היא רק תרצה לשתף אותך במה שהיא רכשה”.





אנחנו משפחה ממוצעת עם ארבעה ילדים. אחד מילדיי, בן 22, השתחרר מהצבא לפני שלושה חודשים והחליט שברצונו להישאר בבית עד גיל 40. הוא אינו מחפש עבודה ורוצה ליהנות מהחיים. בעבר הוא לקח כספים מבני המשפחה ללא רשות ושיקר לסביבה על מקום עבודתו. מה עלינו לעשות?


“מדובר בסיטואציה שלא נבנתה בן לילה. ייתכן שבנך חווה תופעות דומות בצעירותו. אני אינני רופא ואינני פסיכולוג קליני, ולכן לא יכול לאבחן אותו רפואית, אך מכיוון שאני עובד עם רופאים רבים אני שומע בדבריך שבנך סובל מפתולוגיה ומהפרעות פתולוגיות. יש גבול דק בין אנשים שמשקרים מדי פעם לשקרנים פתולוגיים. בנכם עלול לשקר לכם על דברים רציניים יותר שעלולים לסכן אותו ואתכם בעתיד. נשמע שלא אכפת לו ממה שהסביבה חושבת, שהוא רק רוצה ליהנות מחייו מבלי להיות מודע לסביבתו ולמחיר שהוא משלם. אני ממליץ לכם לפנות לעזרה רפואית שתסייע לבנכם.



עליך לוודא שהוא רואה רופא; אם הערכתי נכונה, בנך זקוק לעזרה וללא טיפול מצבו ילך ויחמיר. גם מהמר מתחיל מקטן ומגדיל את ההימור שלו, וכך גם צורך סמים שמגדיל לאט-לאט את רמות הריגוש, וגם פתולוגיה היא סוג של התמכרות לשקרים ולריגושים. קומו וצאו לקרב על חייו של בנכם, הציבו לו גבול ואל תיתנו לו להמשיך להידרדר. הציבו כתנאי את הישארותו בביתכם בטיפולים רפואיים והצילו אותו".



עריכת תוכן: איתמר זיגלמן