בני בן ה־10 הוא ילד מקסים, טוב בלימודים ואהוב על חבריו. בשנים האחרונות אני מזהה שהוא נמנע מחוגים, מטיולים של הצופים וממשחקי כדורגל. הוא לא יוצא מהבית, ולא כמו אחיו הגדולים מתנהג בצורה יותר עדינה. הוא כל היום סביב הנייד והמחשב שלו. כיצד אפשר לחזק את ביטחונו העצמי ולגרום לו לבצע פעילות גופנית? 


“אני מתארת לעצמי שדיברתם איתו על הנושא לא פעם, ניסית להוביל אותו לכדי שינוי, אבל ללא הצלחה. כי כשחוזרים על אותו הדבר הרבה פעמים, הילד מפתח חירשות הורית סלקטיבית שלא מקדמת אותו ואתכם. תדעי להקשיב לאינטואיציות שלך כאם - אם את מרגישה שאת לא רוצה להשלים עם המצב, תדעי להתעקש ולדרוש ממנו שינוי לטובתו. תנגישי לו את הנושא מחדש, תיכנסי לפעולה ותדעי מתי עלייך להגביל אותו ומתי לשחרר.

"עושה רושם כי הוא מתקשה להתמודד עם תחרותיות, ולכן נמנע מכל תחום שבו הוא עתיד לא להצליח. כדי לסייע לו לשפר את המצב, את יכולה לרשום אותו לחדר כושר עם האחים שלו, עם אביו או אפילו איתך. זה יסייע לו להרגיש יותר טוב ולפתח סיבולת לב־ריאה בלי לשלב אלמנט תחרותי. התנהגות הילדים היום שונה בתכלית ממה שאנו מכירים. הם גדלו אל תוך העולם הטכנולוגי ומצליחים להתמודד איתו מגיל קטן. לצורך העניין, נכדי בן ה־4 לא יודע קרוא וכתוב, ועדיין מצליח להתכתב איתי בוואטסאפ באמצעות הקלטת הודעות קוליות ושליחת אימוג’י. זו תקשורת חדשה לחלוטין. השימוש בנייד מוביל אותנו, ההורים, לנקודות מאוד רגישות - אנחנו רואים מהצד שהילדים נמנעים מהאספקטים החברתיים כמו שאנחנו מכירים אותם. יש שם דברים מצוינים, וכל העולם הזה הולך לכיוון הטכנולוגי יותר.

אני מציעה שבמהלך שיחה משותפת תבהירי לו שמתוך דאגה לבריאותו ולתפקוד שלו, אתם תגבילו את זמן המסך שלו לארבע שעות יומיות. תשתפי אותו בחששות שלך ותגידי לו שזה יכול להשתנות בהתאם לנכונות שלו להירשם לחוגים, לבצע פעילות גופנית ולצאת יותר מהבית. בהצלחה”. 

אני אם לתינוקת בת ארבעה חודשים, ובכל פעם שאני צריכה להיניק אותה בציבור, בעלי יוצא מכליו. אני כמובן מכסה את עצמי ואותה, אבל זה לא מונע ממנו להרגיש מובך ולהעיר לי בצורה לא נעימה. מה דעתך? 



“כאישה, כאמא וכסבתא אני חושבת שאת צריכה להשיב לו כגמולו. תגידי לו שאת לא מעוניינת להסתובב איתו ברחוב עם הילדה עד שהוא יטפל בעצמו ויפסיק לשים את טובתו על פני התינוקת שלו. לא פעם אני שומעת על מקרים שבהם הורים לא מרשים לילדים שלהם לעשות דברים מסוימים מתוך הכאבים והטראומות שהם חוו בעברם.

"פעם שאלתי אב לילדים מקסימים מדוע הוא לא מסכים לשוחח סביב שולחן האוכל, והוא סיפר שבעבר הוא היה עד למקרה שבו מישהי נחנקה תוך כדי ארוחה, ומאז הוא בטראומה. אמרתי לו ללכת לטפל בעצמו, כי מדוע שהילדים שלו לא ייהנו מזמן איכות חשוב כל כך רק בגלל הבעיות של אביהם? לבעלך יש בעיה פסיכולוגית עמוקה: מדובר במשהו ילדי, שאינו מתאים לעידן שבו אנו נמצאים.

"כאשת מקצוע, אני יכולה לומר לך שאם הוא היה יושב מול אחת היועצות שלי בקליניקה, היינו מנסות לברר מהיכן ההתנהגות שלו נובעת. ככל הנראה הוא סוחב איתו טראומה עמוקה מהילדות שגורמת לו לחוסר נוחות. הרי אף אחד לא רואה כלום, את מכסה את עצמך בהנקה, אז למה הוא לא מסוגל להבין את טובתה של התינוקת? מדובר בילדה שצריך להאכיל אותה. תגידי לו שהצורך של הילדה קודם למה שהוא מרגיש, ושהוא לא יכול להגיב כמו ילד קטן בן 6. חשוב שידע להתנהג כמו אדם מבוגר ויפנה לקבלת עזרה, כי זה עלול להשפיע על המשך התפקוד שלו כאבא. תדגישי בפניו שעד שהוא יטפל בעצמו, לא תוכלי ללכת איתו ועם הילדה יחד”.

ערכה ב-103FM: עדן בן ארי