אמיר חייק הוא אחד מהבודדים במערכת העסקית שחווה את התעשייה הישראלית מכל הצדדים האפשריים: הוא שימש כמנכ"ל משרד התמ"ת עוד כשנקרא "משרד התעשייה"; הוא עמד בראש מכון הייצוא; הוא גם ניהל חברות תעשייה כמו טסקום ואלקטרוניקס ליין; ורק לפני כחודשיים פרש מתפקידו כמנכ"ל התאחדות התעשיינים. 
שלשום ערכה לכבודו נשיאות ההתאחדות אירוע פרידה, שחידד לפתע את התחושה המעיקה שפתאום הוא חסר. הצלחותיו של חייק בתחנות השונות מוסברות בעובדה שמדובר ב"איש של אנשים". תראו אותו ב"לילה כלכלי" בערוץ 10, במשחקי הפועל ת"א בכדורגל וברמת נוכחות גבוהה בפייסבוק. הוא מקובל על שר האוצר משה כחלון ועל קודמו יאיר לפיד. אחד מחבריו הקרובים הוא מזכ"ל ההסתדרות אבי ניסנקורן, ועם שרגא ברוש הוא בקשר מצוין ואף מסתמס איתו בלילות.

"האתגר הכי קריטי לתעשייה כיום הוא נושא הפריון, שמשפיע על המקרו־כלכלה, אך גם על כלכלת הפרט", אומר השבוע חייק, שעדיין מתקשה להתנתק מהתעשייה. "פריון גבוה יותר יביא לשיפור ברמת ההכנסה וישפר את יכולת ההתמודדות של האזרחים עם יוקר המחיה", הוא מוסיף.
 
"העניין השני שמטריד אותי הוא ההידרדרות של ישראל ביכולת לעשות עסקים. היא הפכה לבלתי אפשרית. עודף רגולציה כבר אמרנו? 'האיש השמן' של ביבי כבר הפך לאוביס שיושב על 'הרזה'. יש חוסר כבוד כלפי משקיעים ואנשי ההון, המסכנים את כספם האישי, וכתוצאה מכך הם מעדיפים לעשות עסקים במקומות אחרים".

אבל בוא נהיה כנים. חלק מבעלי ההון המכונים בתקשורת "טייקונים" קנו את זה ביושר. השיח הציבורי השתנה ועכשיו הם משלמים את המחיר. 
"הייתי מותח קו ברור ומפריד בין בעל הון מן השורה לבין בעלי הון שעושים תספורות וממשיכים לחיות כרגיל, כאילו כלום. אוי ואבוי למדינה שתרדוף את בעלי ההון שלה במקום לחבק אותם ולעודד אותם להשקיע במקומות חשובים כמו הפריפריה. ועדיין, אני לא פוסל על הסף מי שעשה הסדר חוב לאחר שכלו כל הקצין. צריך להיות סובלניים גם לכישלונות, אבל מבחינתי אסור לאפשר למי שעשה הסדר חוב לשוב ולגייס בבורסה. אצלנו במדינה אם אתה מצליח אתה נחשב לנוכל ואם אתה נכשל אתה נחשב לאידיוט".

מדוע התעשייה חשובה כל כך ומדוע שלא להעדיף עסקי ייבוא או שירותים?
"התעשייה היא הגרעין לכל מה שקורה כאן. מדובר בגלגל השיניים הקטן שבזכותו מסתובבים כל גלגלי השיניים הגדולים. ללא תעשייה אין מסחר, אין שירותים פיננסיים, אין ייצוא ואין העסקת עובדים בפריפריה. התעשייה והחקלאות אחראיות לכך. ביום שלא תהיה פה תעשייה לא תהיה פה כלכלה. התעשייה חוותה אומנם בשנים האחרונות שינויים דרמטיים, אבל צריך לזכור את האנשים. במקום מפעל טקסטיל שנסגר באופקים לא יגיע מפעל הייטק. לכל זה אחראית המדיניות הממשלתית".
האם אתם מרגישים רוח גבית לטובת התעשייה? הרי לפחות במישור ההצהרתי מדברים כל הזמן על הצורך בתעשייה חזקה ובעידוד הייצוא.
"הממשלה הפקירה את הטווח הבינוני והארוך לטובת שיקולים קצרי טווח. קל לייבא מוצרים שיתחרו בתעשייה המקומית, אבל לא מדובר בהכרח במוצרים טובים. כשמדובר באפשרות לסגירת מפעלים מקומיים, המחיר הוא לא הכל. כל אותם אנשים שייפלטו משוק העבודה יחזרו לאחריות הממשלה, אבל במשמרת כבר יישבו שרים אחרים".
אבל תודה שיש לעתים פערים ניכרים במחיר בין השוק המקומי לבין אותם מוצרים הנמכרים בחו"ל. יש שמכנים את זה "חזירות".
"אתה צודק, אבל יש לכך כמה סיבות. אנחנו שוק קטן ואין אצלנו יתרון לגודל כפי שקיים בשווקים באירופה. על התעשייה מוטלות עלויות מוגזמות כמו תעריפי מים, חשמל וארנונה המגדילים את עלויות הייצור. תוסיף לכך את עלויות הכשרות, הרגולציה, המע"מ והבירוקרטיה ותקבל הסבר לפערי המחירים. למרות זאת, אני לא מתעלם מכך שישנם תעשיינים בודדים המנצלים את המצב בצורה קצת חזירית; אבל מדוע כשקונים אייפון לא מתלוננים על פערי המחיר העצומים בין ישראל לחו"ל? אני טוען שמי שחושב שהמוצר יקר מאוד, אז שיקנה משהו אחר. אם מדובר במוצר בסיסי - יש פיקוח על המחירים".

מדוע תמכה התאחדות התעשיינים במתווה הגז, למרות הטענות הקשות על הריכוזיות ומחירי הגז?
"התעשייה בישראל חייבת לשפר את כושר התחרות, ובשביל זה אנו זקוקים למקורות אנרגיה כמה שיותר זולים ובמהירות האפשרית. גרירת הרגליים וההתנהלות של הממשלות האחרונות היא שערורייתית וגרמה להפסד גדול למשק. כשבאים לבחון בסרגל את שאלת העלות־תועלת, התעשייה העדיפה פתרון מהיר על פני הוזלה תיאורתית של עוד חצי דולר. התעשייה רואה בפיתוח 'לווייתן' ובהבטחת אספקה רציפה של גז סם חיים, ומכאן התמיכה הבלתי מתפשרת שלנו במתווה. הכעס הגדול שלי הוא על דיס־אינפורמציה מכוונת ועל עשיית הון פוליטי על חשבון חוסר ההיכרות של הציבור עם המתווה ועם השלכות העיכוב בו".

אפרופו יוקר המחיה, האם לדעתך כחלון עושה את הדברים הנכונים?
"שר האוצר פועל בצורה נטולת אגו ומקדם את האג'נדה שלו בדיוק כמו שהתחייב ערב הבחירות. הוא יודע היטב איך פועלות המערכות הממשלתיות ומסוגל לנהל חבורת פקידים מוכשרת המקיפה אותו. עם בחירתו הוא הצהיר שהוא רוצה לטפל בנושא הדיור, ולדעתי הוא עושה את הדברים הנכונים ופותח פלונטר אחרי פלונטר. הוא גם מטפל בנושאי הבנקאות בזהירות הראויה ומבין שיש גם מחיר להתנהגות פופוליסטית בנושאי בנקאות. זה לא סוד שהוא אינו שבע רצון מהמלצות דוח שטרום, שאותו הוא מינה".
כששימש כשר התקשורת, כחלון מינה אותך לפני ארבע שנים לעמוד בראשות הוועדה שתמליץ על פתיחת שוק התקשורת לתחרות. "ועדת חייק" פרסמה סדרת המלצות, אבל הרבה לא קרה.
 
"הגשתי דוח, וכחלון אימץ אותו במלואו. לפי דעתי, נתניהו, שהוא שר התקשורת בפועל, ומנכ"ל משרדו שלמה פילבר פועלים ליישום הדוח, שבמרכזו עמדה ההמלצה לנצל את תשתיות התקשורת הקיימות של בזק והוט במחירים סיטונאיים, ולבטל את ההפרדה המבנית המלאכותית, היקרה והמיותרת בקבוצות התקשורת הקיימות עד היום. יישום הרפורמה יפעל בסופו של דבר לטובת הצרכן, ולפי מיטב ידיעתי זה הכיוון שאליו הולכים היום".
כיצד ייגמר לדעתך הסיפור של גולן טלקום? האם סלקום תקנה אותה?
"אנשי גולן טלקום התנהלו בדיוק כפי שהתנהלו בצרפת החברות שהיו בבעלותם. מכך אפשר ללמוד שאין ארוחות חינם. יש עלויות, ולכן לא ייתכן שמחיר השירות יהיה לאורך זמן זול מהעלויות הבסיסיות. גולן לא תוכל להמשיך לספק שירות בתנאים אלה, ויהיה קשה מאוד לאשר את ההסכם עם סלקום. התוצאה תהיה שגולן טלקום תתפרק ומאגר הלקוחות שלה יתחלק בין חברות הסלולר האחרות. הצרכן ישלם מחיר חדש, שיהיה קצת יותר גבוה מהנוכחי, אבל אני לא רואה מצב שבו רמת המחירים תחזור לזו שהייתה לפני הרפורמה של כחלון".
חייק מסיים את תפקידו במגזר התעשייה ופונה לאתגרים נוספים במגזר הפרטי. הוא קיבל כמה הצעות לניהול במגזר הפרטי, אבל החליט לדחות אותן מתוך רצון מודע לשנות את אופי העבודה שלו. "אני לוקח את הניסיון שצברתי ב־20 השנים האחרונות כדי לקדם באמצעות החברה שהקמתי ייעוץ אסטרטגי לחברות סטארט־אפ, קידום השקעות בתעשייה הישראלית, ייעוץ למוסדות פיננסיים ויצירת קשרים עם משקיעים", הוא אומר.
כיצד אתה רואה את עתיד התעשייה הישראלית, והאם יש סיכוי שהיא תצא מהמשבר הנוכחי?
"אם הממשלה לא תשנה במהירות את היחס לתעשייה ותאתרג אותה עוד השנה, תהיה עצירה מוחלטת של הקמת מפעלים חדשים, גופים עסקיים יעבירו פעילות לחו"ל, ולאורך זמן רמת התעסוקה תושפע לרעה. הגידול בתעסוקה נרשם בזכות הסקטור הציבורי הלא־יצרני ולא בגלל הסקטור הפרטי, שנאלץ להתייעל ושיכולת קליטת העובדים אצלו הפכה למוגבלת".