יום הקתטר: יונתן צ'רצ'י מפחד מהזקנה אז הוא כתב וביים על זה הצגה

אך כאמן מבטן ומלידה, הוא שב וחפר בעצמו ולא חדל מלהתעמת עם השדים והרוחות בתוכו. והפעם, בגיל 59, הוא מתמודד עם הפחד מהזקנה, וירא מאוד מיום הקתטר.
 

כל הפחד הזה הפך ל"חסד עצמי", הצגת יחיד שכתב עם הבמאי רני בלייר, שגם ביים יחד איתו. במרכז ההצגה: סיפורו של איש תיאטרון בן 59 שמכין את הבמה לאירוע החשוב בחייו, מונולוג שהופך מסמך אישי נוקב וחשוף. זרם תודעה של גבר מבוגר שלא משלים עם ההתבגרות, פותח את סגור לבו ומשתף את הקהל בכל הכאבים והשמחות. מילדותו, בגרותו, אהבותיו, נשותיו ואהבתו אליהן, ומאבקו לשמור על שפיות הנפש ולא לצאת מדעתו. "חסד עצמי" תתמודד מול שמונה הצגות יחיד מקוריות חדשות בפסטיבל תיאטרונטו ה־25, שרץ השבוע.
 

"אני כתבתי את המחזה. הקשר עם רני נוצר משום שאני לומד אצלו תסריטאות. הצעתי לו לביים יחד איתי את ההצגה. הוא אחד מבמאי הקולנוע הטובים ביותר, ומשמש בעיקר עין בוחנת, משגיחה ומדויקת. מחזה נכתב תמיד מנקודה אישית, אבל תמיד גם מהדמיון. זה יעניין את כולם, כי זה מדבר על אנשים בכלל, בלי קשר לעיסוק שלהם. זה ז׳אנר שאני מאוד אוהב. זאת הפעם השנייה שאני משחק בתיאטרונטו. זה רק אני על הבמה, והפעם יותר. אני כתבתי. אני משחק. אני מביים יחד עם רני. התפאורה, התאורה, המוזיקה, הכל שלי. הפעם החלטתי ללכת על כל הקופה".

אתה נחשב לשחקן עסוק ביותר, ובכל זאת חוזר לתיאטרונטו. מה יש פה שאין בקולנוע או בתיאטרון הרפרטוארי?

"תיאטרון, קולנוע ותיאטרונטו אלה שלושה דברים שונים לחלוטין, ושלוש חוויות אחרות ושונות זו מזו, מקצה לקצה. אני גם מלמד משחק ומרצה על הומור. אני נוגע בכל תחומי האמנות והמשחק. לא משנה איזה מקצוע יש לך. זה מדבר אל כל בני ה־59 בכל התחומים, וכל אחד יכול למצוא את עצמו בזה".

על אילו אירועים ביוגרפיים מתבסס המחזה?

"על חוויות של 59 שנות ילדות, בגרות, נישואים, ילדים, אהבות, אכזבות, הצלחות, פחדים".

אני מניחה שהיו כמה אירועים שגרמו לך לטריגר. אבל מה הקש ששבר את גב הגמל?

"הזקנה, הפחד מחוסר האונים, היחס המזלזל של המדינה לקשישים, האלימות כלפי זקנים והפחד ליפול כנטל על המשפחה שלך, שיטפלו בך".

"שהילדים שלי יקלחו אותי. זה הדבר הכי נורא בעיני. זה קשור לבושה ולאיבוד צלם אנוש. הזקנה במקצוע המשחק היא כמו בכל המקצועות. אלא שכשחקן אתה יכול לשחק עד המוות. אתה לא יוצא לפנסיה. תמיד יש תפקידים של סבא".
 

"זאת לא פעם ראשונה. תמיד הייתי שותף לכתיבה. אבל הפעם הכל שלי. זאת לא קריירה חדשה. זה עוד עיסוק. זאת התפתחות לבדוק את היכולות. ביימתי הרבה פעמים. בשנה שעברה ביימתי בתיאטרונטו את ההצגה ׳ללעוס בזוקה בארון׳ עם עדי שניר, שזכתה בציון לשבח. אני כותב תסריט לקולנוע. אני אוהב את העיסוק הנוסף הזה. חוץ מזה, כשאני כותב, מביים ומשחק, זה שלי קומפלט, ואני עושה מה שבא לי. זה תענוג לא נורמלי".