ויש לכך עוד סיבה. אני אוהב את קריירות הסולו של פורטיס ושל סחרוף. לאחרון היו גם רגעים שהצליחו אפילו להשתוות לימי הצמד, אבל הם היו מזמן. מתי בעשור האחרון שמעתם שיר גדול באמת של ברי? ועם כל הכבוד לקאמבק האמנותי המרשים של פורטיס, הוא עדיין נשמע רק ליד הדבר האמיתי. הגיע הזמן שילכו שוב שניים יחדיו, כי הם נועדו.
פשוט מפחיד לראות כיצד ראש הממשלה הנצחי שלנו פועל בגלוי וללא שמץ של בושה או מעצורים כדי לשלוט בתקשורת. אם מדובר בהשארת תיק התקשורת בידיו, או החתימה המחייבת את ערוץ 10 לשלם חוב נוסף, שלוש שעות לפני שנתניהו עזב את תיק האוצר. ופתאום, סיפורים ביזאריים על פוטין או ארדואן נשמעים קרובים יותר ויותר למציאות שלנו.
הסגירה של קולנוע ״גת״ בתל אביב היא עוד מסמר בארון הקבורה של בתי הקולנוע העירוניים. ובמילים אחרות - היכולת לצאת מהבית ופשוט ללכת לסרט. לא להתארגן לנסיעה למתחם קולנוע ענקי, הממוקם בפאתי העיר, או במקרה הטוב בקניון, אלא פשוט להעביר שעתיים בסרט. בכיף, בטבעיות, לא כפרויקט. זה כנראה בלתי נמנע, ועדיין כל כך עצוב.
פיט טאונסנד, המנהיג הגדול של להקת המי, חגג ביום שלישי יום הולדת 70. בעיני הוא היה ונשאר הרוקר הכי גדול בהיסטוריה. זועם, אינטליגנטי, אמיץ ואחד מהממציאים הגדולים של השואו הרוק׳נרולי, עם ניתוצי הגיטרה, טלטול היד בנגינה בנוסח טחנת הרוח וגו'. בשיר הכי מפורסם שלו, ״my generation״, הוא קיווה שימות לפני שיזדקן. למזלו ולמזלנו זה נשאר רק בגדר קלישאה.
התרעות פיקוד העורף