הסיפור שמאחורי "קופרי" (מזוודות), אלבום הבכורה של יעל בדש מפתיע ביותר ומעלה מאליו את השאלה הבאה: מה הביא את המלחין הסרבי־קרואטי הנודע גוראן ברגוביץ' (מלחין פסקול "שעת הצוענים", סרטו של אמיר קוסטריצה) - מהשמות הגדולים כיום בתחום מוזיקת העולם - לפרוש את חסותו על זמרת ישראלית לא מוכרת. כעת, משצירף אותה להופעותיו ברחבי תבל, הרחק מזרקורי הפרסום בארץ, הוא קיים את הבטחתו לאלבום בביצועה עם לחניו בסגנון צועני־בלקני.
סיפור האגדה החל אי אז ב־2002; בדש (37) החיה כיום על קו רמת גן־ברלין, הייתה זמרת מתחילה, משוחררת טרייה מלהקה צבאית שהגיעה לאילת עם ההרכב "פאנקאפלה" כדי להשתתף בפסטיבל "ג'אז בים האדום". "באחד מערבי הפסטיבל חזרו חברים מהלהקה שלי מהופעה של גוראן ואמרו לי בהתלהבות שזאת הופעה שאני חייבת ללכת אליה", משחזרת בדש. "ואכן, הלכתי, התפעלתי מההופעה שלו ואחריה יצא לנו איכשהו לדבר קצת. באותו רגע לא ידעתי עד כמה הוא אמן נחשב".
ברגוביץ', "חיית פסטיבלים" היודע שהקהל המבקר בהם נוהג לעבור מהופעה להופעה, תהה אם הייתה נוכחת בהופעה שלו מתחילתה ועד סופה. כשאמרה את האמת, הזמין אותה לבוא כעבור יומיים להופעתו בחוות רונית. היא הבטיחה להגיע על אף שלא היה לה מושג באיזו הופעה מדובר. כשהגיעה לשם עם חברתה, התברר לה שלא הוכנסו לרשימת המוזמנים. לא היה להן די כסף לזוג כרטיסים. בקיצור, כמעט פדיחה. "גוראן ברגוביץ' הזמין אותי", אמרה לסדרן, והוא בטוב לבו הכניסן פנימה.
"כשהסתיימה ההופעה, חשבתי שיהיה נכון לגשת ולומר שלום לגוראן, הרי הכרנו באילת", היא מעידה. "כשניסיתי להגיע אליו ומצאתי את עצמי לפני סוללה מטורפת של אנשי אבטחה, אמרתי לחברה: 'יאללה, נלך', אך כשעמדנו לפנות החוצה נחה יד על הכתף שלי. הסתובבתי וראיתי מולי אישה לא מוכרת. 'נראה לי שגוראן רוצה לראות אותך', אמרה לי והציגה את עצמה. היא הייתה המנהלת שלו".
אז התברר לה שברגוביץ' זכר אותה מאילת והציע לה לשלוח אליו הקלטה של שיר בביצועה. "חצי שנה עברה עד שאזרתי אומץ להקליט שיר ולשלוח אליו", היא מודה. "כשהתקשר כעבור זמן מה ושאל אם ארצה להופיע איתו בעוד חודש באיטליה, השבתי 'בטח, בשמחה!', בלי לדעת איך אהיה מוכנה בזמן".
כעבור יומיים חזר אליה. "מה דעתך להופיע איתי כבר בסוף השבוע הזה, במוזיאון גוגנהיים, בבילבאו שבספרד?', שאל אותי", היא נזכרת. "לפנייה כזאת לא מסרבים, אבל התעניינתי איך אספיק להתכונן. 'את זמרת טובה, תוכלי לעשות את זה', גוראן הרגיע אותי".
"זה היה חתיכת מבצע. חוץ מאיתנו הופיעו שם תזמורת בלקנית לצד נגנים ממרוקו, זמרות ליווי מבולגריה ומקהלה ממוסקבה. חשבתי שהגעתי להופעה חד־פעמית, אבל מאז מצאתי את עצמי מסתובבת עם גוראן ונגניו מסביב לעולם, משהו שבכלל לא תכננתי".
בד בבד גייסה את חבריה האמנים - מיכל שפירא, נועה גולדנסקי, יובל רפפורט, עידן גרין ואבי עדאקי - לכתוב איתה גרסאות עבריות ללחניו של ברגוביץ'. היא הקליטה אותן עם נגנים ישראלים לצד "תזמורת החתונות והלוויות" הבלקנית של המלחין.
הממתק נמצא בשיר "צ'יריביריבלה", שבו מלווה אותה מקהלת גברים - ישראל גוריון, אלברט כהן ואלי גורנשטיין הוותיקים, שאותם הכירה בשנותיה בתיאטרון הקאמרי. "היה קסום להיות איתם באולפן ולשמוע את הקולות הנהדרים שלהם", מסכמת בדש. "יצאתי מההקלטה הזאת בהתרוממות רוח. הייתה לי זכות גדולה לשתף איתם פעולה".
בצד היותו המלחין והמעבד של כל שירי האלבום, ברגוביץ' שימש לה גם יועץ אמנותי. את ההפקה המוזיקלית הם הפקידו בידי בעלה המוזיקאי תומר מוקד, המלווה אותה ברוב שירי האלבום בגיטרה חשמלית.
בסך הכל יצא לבדש אלבום בינלאומי. מלחין סרבי־קרואטי, זמרת ישראלית, הקלטות בבלגרד, בתל אביב וגם באיסטנבול (שם לא הייתה נוכחת), מיקס בברלין ומאסטרינג באמסטרדם. "זה בדיוק כמו שאני אוהבת - בלי גבולות", היא מציינת.
לעומת הקוסמופוליטיות הזאת, שורשיה של בדש מעוגנים כאן. "גדלתי כבת בכורה בבית הכי ישראלי שיכול להיות", היא מצהירה. "הוריו של אבי הגיעו מטריפולי, ואילו אביה של אמי עלה מפולין. אמה הייתה דור חמישי בירושלים, בת למשפחה ספרדית עם שורשים ביוון ובמרוקו".
"אצלנו לא היה מובן מאליו שהגעתי למוזיקה", היא מספרת. "אמא שלי אדריכלית ואבא שלי כלכלן שעוסק בנדל"ן. הם לא בדיוק אנשי מוזיקה, אבל כשהייתי ילדה קטנה, כפי שהיה מקובל אז, הם שלחו אותי לקונסרבטוריון ללמוד נגינה בפסנתר. לא נהניתי ללמוד שם. הכל נראה לי חום ואפור, משעמם וחסר תשוקה. מה גם שלא ריגש אותי להתאמן בבית. אחרי כמה שנים עזבתי את הפסנתר ולא נגעתי במוזיקה, עד שבגיל 16 הצטרפתי ללהקת הנוער 'עבר הווה ועתיד' אצלנו, בפתח תקווה, ושם גיליתי שאני הכי נהנית לשיר והבנתי שברצוני להיות זמרת ולא כלואה באיזה משרד. המדריך שלנו בלהקה היה עוזי חיטמן, ואצלו עשיתי את האודישן הראשון בחיי".
את שירותה הצבאי עשתה בדש בלהקת המפח"ש (מפקדת חילות השדה – יב"א). כשהשתחררה נרשמה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב, אולי כדי לרצות את הוריה האקדמאים. "פניתי להיות זמרת, וזה נראה להם כטוויסט בעלילה", היא מעירה בחיוך.
בלימודיה עשתה בדש הסבה לחוג לתיאטרון, ובמקביל השתתפה במחזות זמר בתיאטרון הקאמרי, בין השאר כהודל, מבנותיו של טוביה החולב ב"כנר על הגג". אגב כך התבלטה בצעירי הקאמרי במופעי המחווה שהתיאטרון קיים מפעם לפעם. "זאת הייתה תקופה שבה רכשתי הרבה מאוד כלים להמשך הדרך", היא מסכמת. "יתרה מזה, המשחק עם דטנר היה חוויה בלתי נשכחת".
אם לחזור לברגוביץ', הודות לו הכירה את תומר בעלה. "גוראן אמר שלפני שהולכים להקליט אלבום כדאי להשתפשף בהופעות עם השירים שבו", היא מספרת. "כדי למצוא הרכב שאוכל להופיע איתו, התחלתי ללכת לכל מיני הופעות. באחת מהן פגשתי את אודי רז, נשפן בתזמורת 'מארש דונדורמה', שהמליץ לי על תומר, שיודע לנגן בכל מיני כלים".
השם יעל בדש עדיין לא בדיוק מוכר בארץ, אבל מלבד הופעותיה בעולם עם ברגוביץ' היא מקפצת עם ההרכב BALADINO בין פסטיבלים בחו"ל בתחום המוזיקה האתנית. "הניסיון שלי כשחקנית עוזר לי בהופעות עם שירי הלדינו בחו"ל לפני קהל שלא מבין את השירים", היא מדווחת.
בספטמבר צפוי להרכב סיבוב הופעות בארצות הברית. בהרכב משתתפים גם הנגנים יוני דרור וישי אפטרמן. שם ישיקו את "נדודים", אלבום משותף להם ולהרכב Fifth House Ensemble משיקגו.
ב־2013 ארזו היא ותומר את המזוודות ועברו לברלין. "כשניים שמרבים להופיע בחו"ל זה התאים לנו, בפרט שמשם קל יותר להגיח להופעות בארצות הברית", מסבירה בדש את המעבר. "עם כל הישראלים שבה, ברלין היא עיר מגניבה, מה גם שאני חושבת שלכל אחד מומלץ לנסות לגור כמה שנים במדינה אחרת. זה משהו שפותח את המחשבה ואת הנשמה מעבר לסגירות שיש כשחיים רק בישראל".
התרעות פיקוד העורף