"קאובוי זה אימאג’ שאישית מלווה אותי מאז שראיתי את הר ברוקבק לפני עשור בערך", אומר אורן לאור על העבודה החדשה שלו ושל ניב שינפלד. "זה יושב לי בראש כמשהו שאני רוצה לחקור אותו בתנועה, זה אמנם סוג של דימוי רומנטי שחוק מאד שכזה אבל יש בו המון מרכיבים שאני מזדהה איתם הקרבה לטבע, חספוס, בדידות ואיזה מרחק פילוסופי שכזה מהדברים." הוא אומר בריאיון משותף איתו ועם שינפלד לכבוד הבכורה של יצירתם החדשה שתעלה במסגרת פסטיבל ‘צוללן’ בתל אביב.
הפסטיבל, בניהולם אמנותי של עדו פדר ומשה שכטר אבשלום, מתמקד במחול עכשווי וביצירת חיבורים בין מדיות שונות, כמו גם אירוח יוצרים אלטרנטיביים ומתקדמים מרחבי העולם.
אורן לאור: "חיינו עכשיו תקופה לא קצרה בארה"ב וצללנו עמוק לתרבות האמריקאית, שהקאובוי הוא הרי אחד מהסממנים הכי מופרכים שלה. שילוב התרבויות בינינו, הישראלים, לבין האמריקניות, הוא גם משהו שמרתק בעיני. בנוסף, בעבודה הקודמת שלנו ‘דירת שני חדרים’, התחלנו איזה מסע לתוך עצמנו, לעיסוק בעצמנו, גברים, בני זוג שחיים יחד שלוש עשרה שנה. הרגשנו שהפעם במופע הזה אנחנו רוצים להרחיב את העיסוק ולהעמיק אותו לשאלות לגבי גברים וגבריות ויחסים בין גברים ומה היא בעצם גבריות וכך הלאה."
התרעות פיקוד העורף