כשבוע בטרם ראש השנה אני משוחח עם דודינה באחד מחדרי האיפור הישנים, המסתתרים מאחורי החזית המפוארת של בניין הבימה, ובאוזניי מהדהדים דבריה בראיון קודם שערכתי עמה לפני 17 שנה. אז, כשכיכבה בסרטו של ארי פולמן “מייד אין איזראל", שאלתי אותה אם היא כבר מרגישה ישראלית, והשחקנית הנפלאה הזאת השיבה בכנות ש"לא לגמרי".
ל
“מובן שיש איזה מרחק. לכן אף פעם לא אומר שאני מרגישה פה כמו דג במים", פירטה.