לא הכרזת מצב חירום וסגירת גבולות, לא תגבורות צבאיות באזורים עירוניים ולא שיפור תפקודם של שירותי מודיעין יניבו מלחמה יעילה נגד הטרור הברברי של דאעש. למאמץ למיגור טרור, שבאכזריותו לא נראה כמותו מאז הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, יש תכלית מעשית וסיכוי להצליח רק אם מעצמות המערב ישנו באופן משמעותי ומיידי את האג’נדה הגלובלית המשפיעה על פעילותן ומכתיבה אותה, או את אי פעילותן בזירה העולמית.
מנהיגי מעצמות המערב וראשי מדינות מרכזיות ומובילות באירופה חייבים לקבוע בראש סולם העדיפויות העולמי את היעד של מלחמת חורמה בטרור האסלאמי. הפירוש המעשי הוא גיוס כל המשאבים העומדים לרשותם למאמץ משותף לחיסול כוחה הצבאי של המדינה האסלאמית.
אבל ראשית וקודם כל חייבות המעצמות לנטוש באופן מוצהר את האג’נדה השגויה המכתיבה להן את התייחסותן ואת גישתן לבעיות ולמצוקות העולם. הדוגמה האחרונה לסולם עדיפויות עולמי הזוי ומופרך היא החלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים מההתנחלויות. זה לא חשוב כל כך שההחלטה פגעה בישראל והרגיזה את מנהיגיה. מה שחמור הוא שהאיחוד האירופי, המייצג 28 ארצות אירופיות, נחשף כמי שמעדיף להתעסק בבעיות שקל לו להתייחס אליהן ונוח לו לדון ולהחליט לגביהן מאשר להקדיש זמן ואנרגיה לדיונים והתייעצויות כיצד להילחם בתופעה של ברבריות מאורגנת נגד אוכלוסייה אזרחית שכמותה לא חווה העולם מאז תום מלחמת העולם השנייה.
מי שעוקב אחרי תוכן הדיונים, השיחות וההתבטאויות המתקיימים בין שגרירים ודיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו”ם נדהם מהעובדה שכמעט ואין התייחסויות רציניות למגפת הטרור האסלאמי. עוד דיון, עוד מהלך, עוד הצעה, עוד יוזמה לחידוש המו”מ בין ישראל לרשות. אף מילה על האיום שהכוח הצבאי של דאעש מיישם ומגשים.
בכל הודעה שמפרסם מזכ”ל האו”ם באן קי מון אחרי פיגוע טרור פלסטיני בישראל הוא לא שוכח להזכיר ולהדגיש את “הפנייה לשני הצדדים” לשמור על איפוק וריסון. העיקרון הקדוש של איזון, שנשמר באו”ם באופן מוקפד בכל תגובה דיפלומטית ומנומסת לפיגועי טרור, מטשטש ומקהה את היקף ועומק הצרה והאיום שהטרור הרצחני של דאעש מהווה.
חוסר ההתייחסות לסוגיה הבוערת מגיע מלמעלה, מצד שתי המעצמות הגדולות - ארה”ב ורוסיה. הנשיא ברק אובמה והנשיא ולדימיר פוטין רבים על גורלו של באשר אל־אסד, ומצד שניהם לא נשמעה באחרונה אף התייחסות, אף מילה, על ההכרח המיידי לגבש שיתוף פעולה ותיאום במאמץ עליון ומשותף להילחם נגד התפשטות הטרור האסלאמי. האג’נדה של שתי המעצמות משקפת ומבטאת את עידן המלחמה הקרה.
בעימותים הטלוויזיוניים שמתקיימים באחרונה בארה”ב בין המתמודדים למועמדות לנשיאות לא התקיים עד היום שום ויכוח בנושא הטרור האסלאמי.
לפוליטיקאים השואפים להשיג את הכהונה העוצמתית בעולם החופשי אין מה לומר על הטרור האסלאמי המתגבר, והם אינם מציעים כיצד להילחם בו. באג’נדה שלהם מגפת הטרור הברברי לא קיימת. השאלות המדאיגות והמטרידות הן - מה עוד צריך להתרחש? איזו עיר תהיה החזית הבאה? כמה קורבנות עוד צריכים ליפול כדי שמנהיגים עולמיים וראשי ארצות מרכזיות יחליטו כי לתקופה של שנה־שנתיים הבאות היעד הראשון, המרכזי והעליון שלהם הוא מלחמה ללא מעצורים בדאעש.