השנה החולפת היתה שנה של הסלמה בלתי פוסקת בטורקיה - מהמרד הגלוי של הכורדים במזרח המדינה ועד הטרור האסלאמי שהגיע אתמול לאיסטנבול. שעות ספורות לאחר הפיגוע הקטלני שיגר רג’פ טאיפ ארדואן נאום ארסי, שבו הוא יורה לכל הכיוונים, כמעט.
על אף ששעות ספורות לאחר הפיגוע, מומחים מתוך מערכת הביטחון הטורקית אמרו כי לדעתם הפיגוע בוצע בידי אנשי דאע”ש, הארגון הקיצוני כלל לא הוזכר בנאומו של ארדואן. במקום זאת בחר הנשיא לתקוף בחריפות דווקא את המחתרת הכורדית ואת תומכיה.
בנאום תקף ארדואן גם את השמאל והאליטה האינטלקטואלית במדינה, שמעזה לגנות את האלימות הרבה של המבצע הצבאי של הטורקים ולהביע תמיכה מסוימת בהתקוממות הכורדית. “או שאתם בצד שלנו”, קצף ארדואן, “או שאתם בצד של הטרור”. הנאום הסתיים באיום לא מרומז כלל כלפי האופוזיציה וחוגי האקדמיה במדינה.
לזכותו של ארדואן אפשר לומר שהוא דווקא היה מוכן לפשרות מסוימות במשא ומתן מול הנהגת המחתרת הכורדית. הוא אף השקיע כסף רב בתשתיות ובחינוך במזרח המוכה של המדינה. אולם, הוא גילה אוזלת יד בטיפול באסלאמיסטים שחצו בהמוניהם את הגבול בין טורקיה לסוריה, מה שאפשר להם לטבוח באזרחים כורדים הן בסוריה והן בטורקיה עצמה. הדבר שכנע כורדים רבים שעליהם להתנער משלטון אנקרה.
כעת ניצב ארדואן מול שתי חזיתות. למרות שכל אחת מהן נראית קודרת מהשנייה, נראה כי לא יהיה לו מנוס מלבחור צד. הוא יכול לחבור למערב במלחמה בדאעש ולנצל את האהדה הבינלאומית למערכה שלו נגד הכורדים; או שהוא יכול לנסות למצוא פתרון דיפלומטי לבעיה הכורדית ולהמשיך לתמוך בגלוי בכוחות קיצוניים במלחמת האזרחים בסוריה. כרגע מנסה ארדואן לפסוח על שני הסעיפים ונראה כי בינתיים הוא רק מצליח למצוא לעצמו עוד אויבים.