הייתי חבר במספר דירקטוריונים וכיהנתי כיושב ראש, בחברות עסקיות ובעמותות. למדתי כי הרוב המכריע של ישיבות הדירקטוריונים התנהל כשעל השולחן, מול הדירקטור, מונח מסמך כלכלי או עסקי שתמציתו עוסקת בכסף.
הכסף הוא משאב במחסור, ויש לטפל בו בכבוד מלכים, בדרך אופטימלית ותוך השקעתו בדרך שתבטיח החזר ראוי להון. מסמכים כמו חקר היתכנות, מאזנים, תזרים מזומנים, רווח והפסד, יחסים כלכליים, השקעות במחקר ופיתוח ועוד פרמטרים כלכליים שונים הונחו בפני הדירקטורים והם שחו בהם. הייתי גם יושב ראש בדירקטוריון של עמותה הנתמכת על ידי המדינה, ושם נחרדתי. חברי הדירקטוריון, שהיו אנשים נפלאים, לא הבינו בכסף ובנושאים הכלכליים שציינתי. הארגון נדרש לשינוי ערכים ולמהפך כלכלי. וכך היה.
אומנם בדירקטוריון נדרשים גם אנשים בעלי מיומנויות ספציפיות כמו משפטנים, בעלי ידע בתחום הספציפי של הארגון, אך גם להם נדרשת מיומנות כלכלית. לדירקטוריון חשוב שיהיה מבנה מאוזן, כשהמכנה המשותף חייב להיות הבנה כלכלית הנגזרת מניסיון במגזר העסקי או לחלופין מלימוד ותואר בתחומים העסקיים, שמפחיתים את משך הניסיון העסקי הנדרש.
כשכיהנתי כנשיא התעשיינים, פנו אלי אנשים רבים וביקשו ש"אסדר להם דירקטוריונים". עצם הבקשה, ובמיוחד כאשר הידע של המבקש היה רקע היולי, הביא אותי למסקנה כי המבקש מחפש פוזה, ולא להשפיע על עתיד החברה.
בחברות ממשלתיות רבות ובעמותות נתמכות מדינה יש ביטוי שגור הגורס כי "אם נפסיד כסף ונזדקק לסיוע, המדינה לא תיתן לנו ליפול, היא תזרים לנו את החסר". מדוע? כי השרים לא ירשו לעצמם לאבד מקור כוח שבו ישבצו את תומכיהם הפוליטיים. כך נוצרת דינמיקה של הוצאת כספים בלי חשבון וללא מחשבה על ההחזרים להון המושקע. במידה מסוימת שורה אף המחשבה כי מי שלא מוציא כסף הוא פראייר. ההצלחה בארגונים כאלה לא נגזרת מהחזר להון המושקע אלא מההוצאה הגדולה ביותר ושלא ייוותר בסוף השנה סכום שלא נוצל.
והנה הגיע מר אורי יוגב, שאותו אני מכיר היטב מפעילותו באוצר, ומציע מהפך. הוא מציע שדירקטורים במגזר הממשלתי יהיו בעלי ניסיון עסקי מגוון והבנה כלכלית/עסקית, לא כלכלית/ממשלתית. יוגב רוצה נבחרת של דירקטורים שיודעת לבנות איזון נכון בדירקטוריונים, שהדירקטורים יראו בתפקיד משימה כלכלית/עסקית, שהדירקטורים לא יהיו תלויים בשולחיהם ויקבלו עקב כך החלטות מוטות, שהדירקטורים יראו בטובת הארגון את חזות הכל ולא את טובת שולחיהם - כפי שמקובל במגזר העסקי - ולא יראו בתפקיד הדירקטור פוזה להתהדר בה.
אך שרי הממשלה, שאמורים ליהנות מכניסת דירקטורים ראויים בכך שהחברות והעמותות שבשליטתם ישיגו הישגים של ממש, לא רוצים בכך. הם מעדיפים מינוי דירקטורים נאמנים ונוחים שיזכו אותם בסיכוי גבוה יותר להישאר ליד מנעמי השלטון תוך שקט תעשייתי.
כך נוצר מצב שהתוצאות של החברות הממשלתיות אינן מעניינות איש. איש לא מודד את הצלחת השר בגין הצלחת החברה שעליה מופקד. השר נמדד על פי הנראות וההתרשמות שהוא משאיר בעיני הציבור הרלוונטי. התוצאות לא מעניינות, וודאי שלא התוצאות העסקיות.
רבותי חברי הממשלה, אל תדיחו את אורי יוגב, שבעיני הוא חלוץ מרשים וישר דרך. תנו לו לעבוד ואל תחזרו לימי מפא"י העליזים, שם האנשים התחלקו לכאלה שכונו "משלנו", כלומר אשכנזים מצביעי מפא"י, ואלה שכונו "לא משלנו", כלומר בני עדות המזרח מצביעי חירות, ללא קשר ליכולות ולכישורים. לכו קדימה ולא אחורה, פן יבולע לישראל. אל תשדרו לאזרחי המדינה מסר של עליבות וויתור על מצוינות.
הכותב הוא תא"ל במיל', חבר במועצת הביטחון לישראל