בכל פעם שאנו עדים לעלייה בטרור הפלסטיני, מיד מועלים על ידי פוליטיקאים ופרשנים שני טיעונים שחוקים: האחד, נתניהו ושר הביטחון שלו (פעם זה היה יעלון, עכשיו זה ליברמן) אינם יודעים להתמודד עם הטרור. מצטיין בזה הרצוג הרוצה כנראה להסביר לציבור שהוא וצוותו אכן יודעים להדביר טרור; השני, שהכל משום שאין תהליך מדיני; אין תקווה לנוער הפלסטיני, הוא מיואש. הקטע הבא של פרשנות בעיתון משך בעיקר את תשומת לבי: "בצה"ל גם יודעים כי בהיעדר מהלכים מדיניים אין סיכוי שהאלימות והטרור ייפסקו".
איני רוצה להתעכב על הטיעון הראשון, הוא נאמר גם בסוף השנה שעברה, וראו זה פלא: הל מעשי הטרור התחיל לרדת ולרדת, ונראה שבכל זאת הממשלה ומערכות הביטחון ידעו לטפל בו. בכוונתי להתעכב על הטיעון השני, כי לדעתי הוא משקף משהו עמוק בתרבות החשיבה והשיח במדינה. עיקרה הוא היצמדות לקלישאות, לססמאות, לדעות קדומות, ותוך כך בריחה מהעובדות של המציאות הנוכחית ושל העבר. וכשאני אומר עובדות, כוונתי לדברים שאובייקטיבית אפשר להוכיח את אמיתותם, ללא ויכוח. מה שנעלם כמעט כליל מהשיח הציבורי אצלנו הוא הנימוקים, הראיות והעובדות התומכים בטיעון, בתפיסה.
בואו נבדוק את קטע הפרשנות שהבאתי על מה ש"יודעים" בצה"ל: ראשית, עובדה פשוטה היא שדווקא כאשר היה תהליך מדיני, הטרור רק הלך וגבר מאז ימי אוסלו העליזים. יש סיבות טובות לכך, אך העובדה נשארת: אין הפסקת אלימות בשל תהליך מדיני. נדמה לי כי בשנים האחרונות לכהונתו הראשונה של נתניהו (אחרי הסכם חברון), כאשר הוקפאו המגעים המדיניים עם הפלסטינים, חדלו כמעט לגמרי מעשי הטרור.
שנית, בכל המחקרים שנעשו לגבי המפגעים הבודדים בסוף שנת 2015 הנימוק האידיאולוגי שאין תהליך מדיני כמעט שלא תפס מקום בסיבות שהניעו אותם. נימוקים אישיים תפסו את המקום הראשון.
שלישית, האם מישהו חושב שאם יהיה איזה שהוא תהליך, אז זה בכלל ישפיע על פאטמה, למשל, שחוששת שהיא בהריון לא רצוי? או על נערים הרוצים להיות שהידים ולזכות בבתולות ובהנצחה ובכבוד בכפרים שלהם?
רביעית, כל הנערים והנערות חונכו בבית ובבית הספר כי את היהודים יש לשנוא להרוג, בגלל הרבה סיבות, אך בעיקר משום שהם גזלו את האדמה השייכת להם מהים התיכון ועד לנהר הירדן. ספרי הלימוד של הרשות הם פרי התרעלה.
ועכשיו לרשות הפלסטינית. שימו לב שהרשות אינה מגנה שום ניסיון רצח, להפך. היא מאשימה את ישראל ברצח אלו הבאים לרצוח. כך היה גם בסוף השנה שעברה. שום גינוי. למה? כי זהו הטרור "הלא חם", זהו הטרור העממי ("ההתנגדות העממית") שהרשות נתנה לו יד החל מ־2010. אבו מאזן קורא לו מעל במת האו"ם ובמות בינלאומיות אחרות: "התנגדות לא אלימה בדרכי שלום". ה"לא אלימה" כולל סכינים, דריסות, בקבוקי תבערה, יידוי אבנים. חמאס רוצה כמובן שיהיו פיגועים חמים בנשק, בחומרי נפץ. זהו ההבדל בינו לבין הרשות.
הטרור הפלסטיני העממי התמידי, המתמשך, עולה לפתע כמו גייזר מתפרץ ויורד לאחר זמן מה. כמה זמן זה יארך עכשיו, אם בכלל, מובן שגם אללה אינו יודע.