הקהילה הקטנה של האנרגיות המתחדשות התכנסה השבוע לכנס אינטימי מהרגיל באילת, "כנס אילת אילות לאנרגיה מתחדשת". היה עצוב. הענף עבר עוד שנה מוחמצת של מלחמות רגולציה בצד הכרזות על מיזמים שאולי יגדילו מעט את היקף הייצור בעוד מספר שנים, אבל גם הבטחותיו של שר האנרגיה יובל שטייניץ להגיע ליעד של 17% מקורות אנרגיה מתחדשת בעוד 13 שנים, לא הפיחו תקוות רבות במשתתפים. כ־2.5% בלבד מהחשמל בישראל מיוצר ממקורות מתחדשים, בעיקר באמצעות מערכות פוטו־וולטאיות הממירות את אור השמש לחשמל. במדינות המתקדמות מייצרים היום כשליש מהחשמל ממקורות מתחדשים, ובזמן שאנחנו מנסים לגרד את ה־17% - באיחוד האירופי מדברים על 50% ויותר.

השימוש באנרגיות מתחדשות התרחב רק במדינות שעודדו את ההשקעה בהן. ישראל, כמרבית מדינות העולם השלישי, מעולם לא הקדישה לכך מחשבה יתרה. בשנים האחרונות התעוררה מודעות מסוימת לתרומה הביטחונית שיש לתעשיית האנרגיה החדשה: משק המבוסס על מקורות חשמל חלופיים רבים - שדות סולאריים, טורבינות רוח, פאנלים סולאריים על הגגות ועוד - אינו רגיש לפגיעהכמו משק שיש לו תחנת כוח אחת גדולה. שר האנרגיה וראשי חברת החשמל מכירים את הנושא, אבל ההבנה אינה מתורגמת עדיין למעשה.

תגליות הגז לא עזרו לעסקי האנרגיות המתחדשות. שר האנרגיה וראש הממשלה מעוניינים מאוד בפיתוח שדות הגז ובגילוי מצבורים חדשים. כדי לעשות זאת הם צריכים ליצור ביקוש מקומי גדול לגז, שחציו חייב להיות משווק בשוק המקומי. פיתוח מואץ של תחנות כוח סולאריות וטורבינות רוח לא מתיישב עם הגדלה משמעותית של מקורות אנרגיה מתחרים.



עד לפני שלוש שנים עודדה הממשלה הקמת תחנות כוח סולאריות. לאחד המכרזים האלה הצליחה להשתחל חברת שיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון. שו"ב הקימה שותפות עם החברה הספרדית אבנגואה. לפני שנה קרסה אבנגואה ובמקומה נכנסו לאחרונה קרן נוי הישראלית והשותפה הספרדית TSK, שהיא גם ספקית הטכנולוגיה. מדובר בפרויקט יקר: ההשקעה הכוללת בתחנת הכוח התרמו־סולארית של נגב אנרגיה תסתכם במיליארד דולר. זוהי תחנה גדולה המסוגלת לייצר כ־220 ג'יגה וואט - כמות חשמל שצורכת עיר בינונית בגודל של נתניה. על מנת לעודד את הקמת התחנה, חייבה המדינה את חברת החשמל לרכוש מנגב אנרגיה חשמל במחיר של 82 אגורות לקוט"ש - כפול מהמחיר הממוצע שאותו גובה חברת החשמל מלקוחותיה. המשמעות היא שצרכני החשמל יסבסדו את החשמל היקר שמייצרת נגב אנרגיה במשך שנים רבות, בהוצאה עודפת של מאות מיליוני שקלים. מחירי האנרגיה הסולארית ירדו מאוד מאז נקבע המחיר של נגב 2: הסבסוד המסיבי של התעשייה העולמית יצר בועת ביקוש גדולה. כשהופסקה התמיכה נוצר עודף היצע גדול שהוריד את המחירים, במקביל לשיפור טכנולוגי ניכר בייצור הלוחות הפוטו־וולטאים.

אנרגיה סולארית. צילום: רויטרס

במשרד האוצר בחנו אפשרויות לביטול מיזם נגב אנרגיה תוך מתן פיצוי מתאים ליזמים, או המרת המתקן היקר במתקן פוטו־וולטאי זול ויעיל יותר. אבל המיזם הותר על כנו. “למרות שהעלויות גדולות, אנחנו מביאים למשק האנרגיה יתרונות שרבים אינם מבינים אותן. למתקן שלנו תהיה יכולת אגירה של אנרגיה, באופן שהוא יוכל להמשיך לספק חשמל במשך 4.5 שעות לאחר ששקעה השמש או הוסתרה על ידי עננים", אומר דידי פז, מנכ"ל נגב אנרגיה. “זה מספק רמת ביטחון ואמינות שאותה לא ניתן להשיג ממקורות אחרים".

כמו יתר המנהלים של חברות האנרגיה המתחדשת בישראל, מבין גם פז שאין לחברה עתיד בתעשייה המקרטעת בישראל: “הלב בישראל ואנחנו מתעניינים בפרויקטים מקומיים, אבל שיכון ובינוי תמנף את הקשרים שלה באזורים שונים של העולם", מעריך פז.

# # #

עד כמה משפיע מבקר המדינה על המינהל הציבורי? אין זה סוד שהשפעתו שולית עד בלתי קיימת. לפני כחודש סיפרתי כאן על יחידת הפיקוח הקיימת במשרד ראש הממשלה, שתפקידה לעקוב אחר דוחות המבקר ויישום המלצותיו במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים. בראש היחידה עומד עו"ד יאיר וולף, לשעבר ראש מועצת גוש עציון, שנבחר במכרז שיש הטוענים שתוצאותיו נקבעו מראש. לאחרונה פניתי למשרד ראש הממשלה בבקשה למידע על עבודתה של היחידה, כיצד היא פועלת ליישום המלצות המבקר ומה היו הישגיה בתקופה האחרונה. לאחר חודש של המתנה קיבלתי ממשרד ראש הממשלה את המענה המעיד שגם לפקידי מדינה יש הומור עצמי: “אנחנו עדיין מבררים את התשובות לשאלותיך".

דוגמה קטנה יותר לזלזול שאותו נוקטים הגופים הציבוריים בדוחות המבקר ולהתנהלות קלוקלת היא האוניברסיטה של תל אביב, שלה חוג מפואר למדיניות ציבורית: בינואר הקרוב אמור להיכנס לתפקידו מנהל משאבי אנוש חדש באוניברסיטה: יואל מלי. מלי הוא אחד מכוכבי הדוח האחרון שפרסם מבקר המדינה לפני מספר שבועות. בתפקידו הנוכחי כמנהל משאבי אנוש במכון התקנים התגלה שהוא נתן יד להעלמת הכנסות מס בשווי של מיליוני שקלים, כאשר הציג את הרכבים הצמודים של עובדי המכון כ"רכבי מאגר" שהשימוש בהם אינו נחשב להטבת שכר. מלי גם סייע לטייח פרשה אחרת שבה ישב בכיר במכון במשך שנים בביתו וקיבל משכורת, תשלום על שעות נוספות והוצאות רכב בלי שביצע עבודה משמעותית עבור המכון. לקינוח מאשים מבקר המדינה את מלי בדיווח לא נכון לממונה על השכר במשרד האוצר.

כל הפרשיות האלה, שחלקן אף פורסמו לפני זמן רב בתקשורת, לא מנעו מאוניברסיטת תל אביב להכריז על מלי כמנהל משאבי אנוש החדש שלה. אגב, גם מנהליו הנוכחיים של מלי מתייחסים למעלליו ולדוח החמור של המבקר בזלזול המקובל: יו"ר המכון, אורי דורי, כינס אסיפה מיוחדת של הדירקטוריון לאישור תנאי פרישה מפליגים למלי, הכוללים פיצויים מוגדלים בשיעור של 150% ושלושה “חודשי הסתגלות". זאת אף שמלי אמור להתחיל לעבוד באוניברסיטה למחרת היום שבו יפרוש מעבודתו במכון. בבקשת המכון לאישור התנאים המפליגים נכתב שהם מגיעים למלי “לאור תרומתו לארגון".

תגובת האוניברסיטה: “בתהליך בחירתו של הסמנכ"ל למשאבי אנוש באוניברסיטה זומנו המועמדים לראיונות אישיים, עברו בחינות התאמה, והרקורד שלהם נבחן מול ממליצים ומול אנשים שעמם עבדו בעבר. לכל המועמדים שהגיעו לשלב הסופי נערך מבדק מאגרי מידע על ידי חברה חיצונית. עברו של מר מלי נבחן לפני פרסום דוח המבקר, ונמצא ללא רבב. כל חוות הדעת שהתקבלו היו חיוביות והדגישו את יושרתו".

תגובת מכון התקנים: “תנאי הפרישה של מלי טרם סוכמו".

hadarzh@yahoo.com