על סט הצילומים היו כמה עשרות אנשי צוות. כשמ' התחיל לצעוק ולהשתולל, כולם עצרו את מעשיהם והביטו במופע שהוא סיפק. מכיוון שאני ומ' קרובים יחסית (בטוח שמכל האנשים שהיו שם אני הייתי האדם הקרוב אליו ביותר), ניגשתי אליו וניסיתי להרגיע אותו. זה לא עזר. זה אפילו החמיר את המצב. "גם אתה, ליאור", הוא החל לגעור לכיווני. "אתה לא יותר טוב מכולם, גם אתה ברגע שיש לך אינטרס לא רואה אף אחד, כולם פה כל הזמן רק מחפשים מה הם יוכלו להשיג אחד מהשני. גם אתה, ליאור, למרות הפוזה התמימה שלך, אתה אינטרסנט כמו כולם פה".

שתקתי. שתקתי כי פתאום הבנתי שהוא צודק. בעצם אני לא שונה מאף אחד בתעשייה הזו. בסופו של דבר, בכל הנוגע לתחום המקצועי, גם אני מסתכל רק על האינטרס שלי ומוכן להקריב קורבנות רבים בשביל להשיג את מה שאני רוצה להשיג. אדרוס את מי שצריך, אזרוק מתחת לגלגלי האוטובוס, וכל שאר המטפורות מתחום התחבורה, בשביל להגיע ליעדים שלי. זה נורא. ואני שונא את עצמי על זה.

אני מנסה לחשוב מתי זה קרה, מתי הפכתי לכזה, ומתקשה להצביע על הנקודה. הדבר היחיד שאני זוכר בצורה ברורה בהקשר הזה הוא איך לפני כמה שנים טובות הייתה לי ידידה/מכרה שהיא אדם טוב וגם די מפורסם.



לפני כמה שנים טובות, בשבוע מסוים, התרחש משהו תקשורתי שקשור אליה. אני זוכר איך בלי להתבלבל כתבתי טור נגדה, על הצביעות שלה או משהו כזה, כי ידעתי שמדובר בחומר בעירה ושכל מי שקשור אליה מיד ישים את הפוקוס על הטור שלי. ואין דבר יותר קדוש בממלכת הבידור מפוקוס. אם להיות כן באופן מכאיב, בלי לעשות הנחות לעצמי, ידעתי טוב מאוד באותם רגעים שאני מקריב אותה ואת הידידות שלנו לטובת הפוקוס שרציתי לעצמי. ידעתי שלזרוק את שמה לתוך הטקסט יהפוך את הטור כולו ליותר עסיסי וימשוך יותר קוראים. בדיוק בגלל זה אני לא כותב את שמה כעת, כי אני מבין שהייתי חזיר ואני לא מעוניין לחזור על זה ולמשוך תשומת לב על חשבונה. האמת היא שעד היום לא התנצלתי בפניה על המעשה המביש. כי בתעשייה הזו אתה לא מתנצל בפני אף אחד. בתעשייה הזו אתה לא מראה חולשה.

בכל אופן, זו דוגמה למשהו שהתרחש לפני כמה שנים, אבל את הקונספט הכללי הבנתי עוד הרבה לפני כן. מהר מאוד אחרי שנכנסתי לעולם הכתיבה-הבידור-התרבות - לפני 12 שנים בערך - הבנתי שאם אני רוצה להיות נוכח ולהגשים את המטרות שלי (ועל הדרך גם לקבל את התמורה הכספית הגבוהה ביותר), צריך לשחק את המשחק ולהקריב קורבנות לאלוהי ההצלחה. אנשים שלא משחקים את המשחק ומנסים לשמור על צלם אנוש בתעשייה הזו נשארים ברוב המקרים מאחור. הבנתי את זה מהר מאוד.

האמת היא שהאנשים הכי מצליחים בתעשייה, בכל תחומי הבידור, הם כמובן כישרוניים (אי אפשר באמת להצליח בגדול בלי כישרון), אבל גם כאלה שבקיאים בתורת האינטרסים ויודעים להיות דורסניים כשצריך, ובמקביל יודעים גם להתחנף לאנשים הנכונים. כישרון לבדו לא יביא אותך לפסגה. הוא יקדם אותך, אבל בשביל לגעת בפסגה אתה צריך לדעת להתלכלך ולשחק את המשחק.

האנשים המצליחים ביותר בתעשיית הבידור, כולם, ללא יוצא מהכלל, השאירו מאחוריהם שובל של נפגעים. האנשים המצליחים האלה הם חיות טרף אגרסיביות. ומכיוון שאף אחד לא קשור ברצועה בתעשייה הזו, אתה צריך להביא בחשבון שתינשך על ידי חיות הטרף. זה מה שהסברתי למ' לאחר שלקחתי אותו הצדה.

הדבר האירוני הוא שמיד אחר כך הסברתי לו איזו טעות הוא עשה כשהתפרץ ככה מול כולם ועצר את הצילומים. "יש מצב שהבאת על עצמך גזר דין מוות", אמרתי והסברתי לו שזו תעשייה קטנה וכל אחד מאנשי הצוות שנמצא כאן - מהבמאי ועד התאורן - הולך לעבוד בעוד סטים. וכשהשם שלו יעלה, יגידו שמדובר באדם בעייתי וימליצו לא לקחת אותו לשום פרויקט וככה הוא יגמור עם התעשייה הזו.

"על הזין שלי כל התעשייה הזו", אמר לי מ'.
"אני מבין אותך", אמרתי לו, "אבל אני חושד שזה ככה לא רק בתעשיית הבידור אלא גם בעוד תעשיות".
"אני לא מבין מה אתה אומר".
"אני אומר שמגיפת האנשים המזויפים והאינטרסנטים היא רב-תעשייתית ומכרסמת לא רק בתעשיית הבידור, ככה שיש מצב שאתה תיתקל בה גם בתעשייה אחרת".

מ' הסתכל עלי במבט של מי שאיבד עניין בנושא השיחה והיה רוצה לשנות את כיוונה. "תגיד, יפה לי התספורת החדשה?", הוא שאל אותי והעביר יד בשערו.
"וואו, ממש", אמרתי אף על פי שלא באמת הייתה לי דעה. והאמת היא שגם לא ממש עניין אותי לפתח דעה בעניין. "זה יושב עליך בול, התספורת הזו. מושלם".