אחרי פרסום דוח המבקר, יש שלוש נקודות שברצוני להתייחס אליהן. 1. התוצאה הסופית של המבצע. לפי הדוח, כמעט כל ההכנות וההתנהלות של צה"ל והדרג המדיני היו לקויות וגבלו במחדל אחד גדול ובמרכזו המנהרות. הוא אומנם יוצא ידי חובתו, כשהוא מציין את עוז רוחם של החיילים והמפקדים, אך מבקר, למעשה, בחריפות את כל הדרג העליון של צה"ל. המסר שלו הוא: צה"ל נכשל. יכול מאוד להיות שבחלק מהדברים הצדק עמו, אבל לדעתי מה שקובע בסופו של דבר הוא התוצאה הסופית של המלחמה, על פי המטרה המרכזית שנקבעה בידי הדרג העליון המחליט. והמטרה הייתה להכות קשות בחמאס כדי להרתיעו למשך תקופת זמן ארוכה ככל האפשר. צה"ל השיג את המטרה הזאת.



אנו מצויים זה שנתיים וחצי בתקופת שקט חסר תקדים מול רצועת עזה. זאת התקופה הכי שקטה מול הרצועה מאז השתלט עליה חמאס. בעידן של מלחמות נגד ארגוני טרור/ ישויות מדיניות של טרור, זאת המטרה הסבירה והאפשרית, תוך שאיפה לגביית מחיר גבוה ככל האפשר מהאויב. לא הכרעה סופית של האויב, ואפילו לא הריסת יכולות השיקום שלו, כי פירושו של דבר הוא אי־שקט תמידי.



כמובן, יש מטרות אחרות, לדעתי לא ריאליות או יקרות מאוד. ישנה מטרה של חיסול חמאס. יכול להיות שבסופו של יום זאת תהיה המטרה מחוסר ברירה, אך המחירים עבורנו הם גבוהים ביותר, ואולי החמור שבהם: הצורך להישאר בקן צרעות של שני מיליון פלסטינים. וישנם מה שמכנים "אופציות מדיניות" ו"שיקום". לדעתי, אלה חלומות באספמיה, כל זמן שחמאס לא שינה את עורו, ולא נראה שישנה.



כמו כן, עלה הטיעון שעד עכשיו לא נערך שום דיון אסטרטגי בשאלה מה אנו רוצים מהרצועה ומחמאס. נכון, צריך שיהיו דיונים כאלו. אבל מישהו זוכר מתי מדינת ישראל, על כל ממשלותיה מאז 1967, ערכה דיון אסטרטגי מפורט ומעמיק בנושא מה רוצה ישראל מול שכנותיה? היה דיון לפני הסכמי אוסלו? היה דיון לפני ההתנתקות? כנראה מדובר במחלה כרונית.



2. תפקיד הקבינט. הקבינט אצלנו הוא במהותו פוליטי, לא מקצועי; זאת לא מועצת מלחמה עם אנשים מנוסים בסוגיות ביטחון. לכן, ברור שהוא אינו צריך לעסוק בעניינים אופרטיביים וטקטיים, אלא בעניינים מדיניים ברמה האסטרטגית, ולקבל את מיטב הסיוע מהמטה לביטחון לאומי. אבל מה לעשות שהעניינים הטקטיים והאופרטיביים הם הרבה יותר מעניינים. והעיקר: הם טובים להדלפות. וזאת הרעה החולה של קבינט שכולו פוליטי: ההדלפות. מה הפלא שבמדינת ישראל דרג ההחלטות העליון כלל תמיד מספר מצומצם ביותר של שותפי סוד.



3. הרוע והפוליטיזציה. הנושא כולו ספוג פוליטיזציה ועל כן רוע. חמאס כל הזמן מטיף: אני ניצחתי במלחמה. באים עכשיו מאצלנו ומחזקים את ידיו. כולי זעם על כמה פוליטיקאים, אלופים בדרגתם הצבאית, שיורקים לבאר שממנה שתו. אבל הם לפחות לחמו ותרמו רבות לביטחון ישראל. איני יכול, מאידך, שלא לבוז עמוקות לגברת זהבה גלאון, עסקנית פוליטית, שאמרה על הרמטכ"ל דאז בני גנץ, על שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון וגם על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסיכנו את חייהם בצה"ל ,שהם "חדלי אישים" בשל איך שניהלו את המערכה בצוק איתן. על כך נאמר "עבה קוטנם ממותנייך".