הסיפור הגדול ביותר שמתרחש בימים אלו בארה"ב אלה לא דווח בישראל. זה חבל, משום שדרכו ניתן להבין גם את מהות היחסים ששררו בין ירושלים לווושינגטון בתקופת ממשל ברק אובמה. דרכו גם ניתן להבין את חוסר הבהירות, בלשון המעטה, במדיניות החוץ של הממשל החדש כלפי ישראל וכלפי המזרח התיכון בכלל.

קודם כל הסיפור: אלי לייק, הפרשן לענייני ביטחון לאומי של סוכנות הידיעות בלומברג, חשף השבוע כי בחצי השנה האחרונה של כהונת הנשיא אובמה, סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי, ניצלה את גישתה לתמלילי שיחות אשר יורטו על ידי מערכות המודיעין האמריקאיות, כדי לאסוף ולאגור מידע על אנשיו של המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ. מדובר בין היתר בשיחות שהתקיימו בין אנשי טראמפ לבין גורמים זרים. בשבועות שקדמו להשבעתו של טראמפ לנשיאות, הודלף לתקשורת חלק מהמידע הזה, דבר המהווה עבירה חמורה על החוק הפלילי האמריקאי.

עיתון ה"וושינגטון פוסט", למשל, דיווח כי בסוף חודש דצמבר היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, הגנרל מייק פלין ניהל שיחות רבות עם שגריר רוסיה בארה"ב, סרגיי קיסליאק. פלין שוחח עמו על הסנקציות שהטיל אובמה על רוסיה באותו זמן, כעונש על מה שאובמה ואנשיו תיארו כהתערבות חתרנית של רוסיה במערכת הבחירות האמריקאית.



בעקבות הפרסום התחולל מחול שדים סביב פלין, זאת על אף שהוא לא הבטיח דבר לקיסליאק במהלך השיחות. רק על סמך העובדה כי השניים שוחחו, נחשד הגנרל ששימש סוכן רוסי ועמד להפוך את הבית הלבן לקבלן משנה של הקרמלין. החשדות הבלתי מבוססים הללו רדפו אחרי פלין עם כניסתו לתפקיד ב־20 בינואר, והם יצרו אווירה שהביאה להתפטרותו שלושה שבועות לאחר מכן.

עבור יודעי דבר בוושינגטון, כבר ביום הפרסום היה ברור כי מדובר במידע שניתן היה להשיג אך ורק באמצעות שיחות מיורטות של קיסליאק. זאת אומרת, רק גורמים בעלי גישה למודיעין הרגיש והסודי ביותר היו מסוגלים להעביר לעיתון את הידיעה.



על פי החוק האמריקאי, אסור לגופי המודיעין לחשוף את זהותם של אזרחים אמריקאים שלוקחים חלק בשיחות מיורטות עם זרים, זאת כדי להגן עליהם מפני הממשל. הרי אם כל שיחה בין אזרח אמריקאי לזר יכולה לשמש כחומר להפללה או לפגיעה כלשהי באזרח, אזי ארה"ב תפסיק להיות דמוקרטיה ותהפוך בן לילה למדינת משטרה.

כדי לחשוף את זהותם של האזרחים האמריקאים בשיחות המיורטות, על אנשי המודיעין האמריקאי להגיש בקשה מיוחדת. בדרך כלל אמורות הבקשות הללו להגיע מגופי המודיעין והחקירה ולא מהדרג הפוליטי. למשל, ראש ה־FBI או שר המשפטים יכולים לבקש את חשיפת הזהות של האזרחים, אם עולה חשד כי הם בוגדים במדינה או זוממים פיגוע טרור.

במקרה של פלין, לא מדובר בחשיפת זהות לצורך חקירה או סיכול פיגוע. הרי אם היה חשד כזה, משרד המשפטים או הבולשת הפדרלית היו מבקשים לחשוף את זהותו. מעצם העובדה כי הבקשה הגיעה מרייס, שלא הייתה גורם חוקר, עולה החשד הסביר שמדובר בניצול הגישה למודיעין לצורך פגיעה ביריביו הפוליטיים של הממשל היוצא. 

לאחר שנחשפה הפרשה השבוע, גופי תקשורת נוספים בהם ה"וול סטריט ג'ורנל" ורשת פוקס, איששו והרחיבו אותה. רייס לא הייתה הגורם היחיד בבית הלבן שאגר מידע על אמריקאים קרובים לנשיא הנבחר, ולא רק יועציו של טראמפ היו יעדי איסוף - גם ילדיו וחבריו.

שבועיים לפני החשיפה של לייק, יו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים דווין נונס גילה כי הגיעו לידיו הוכחות שבחודשיו האחרונים של ממשל אובמה נאגר מידע רב על אנשים הקרובים לטראמפ. נונס טען כי המידע לא היה קשור לחקירה המתנהלת סביב החשד שרוסיה התערבה לטובת טראמפ בבחירות. בתגובה, רייס העניקה ראיון לרשת PBS, שבו הכחישה את הדבר. והנה, עשרה ימים לאחר מכן התברר שרייס בעצמה נטלה בו חלק מרכזי.

הקשר הישראלי 

ניצול לרעה של מידע מודיעיני לצורך פגיעה פוליטית וציבורית ביריבי הממשל לא התחיל באנשיו של טראמפ, הוא התחיל עם ישראל. בסוף 2015, דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל" כי במחצית הראשונה של השנה, כאשר ישראל נאבקה בגלוי נגד הסכם הגרעין שממשל אובמה רקם עם איראן, השתמש הממשל בשיחות המיורטות של אנשי השגרירות הישראלית בוושינגטון, כדי לרגל אחרי פעילים פרו־ישראלים בקהילה היהודית ואחרי חברי קונגרס, שנאבקו בממשל בכל הקשור להסכם הגרעין.

במהלך אותה תקופה האשים הממשל באופן שיטתי את מתנגדי ההסכם בבגידה. המונחים "נאמנות כפולה", "סוכן ישראלי" ו"סוכן זר" הודבקו למחוקקים ולפעילים פרו־ישראלים באופן קבוע. הדבר הביא לדה־לגיטימציה של המאבק נגד ההסכם. 

איסוף שיחותיו של שגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר ואנשיו היה מותר לפי החוק האמריקאי. אולם חשיפת זהותם של בני שיחם האמריקאים הייתה במקרה הטוב מפוקפקת מבחינה חוקית. הדלפת חשיפת זהותם של האמריקאים שעמם שוחחו הישראלים, כמו גם החשדתם כסוכנים זרים וכבוגדים, היוו עבירה חמורה על החוק.

החשיפה של לייק, כמו גם התזכורת שהיא נותנת לתקופת המאבק שניהל הממשל נגד ישראל ונגד מתנגדיו האמריקאים של הסכם הגרעין, חשובות לישראל כיום. הן מראות עד כמה המאבק נגד ישראל נתפס בעיני הממשל הקודם כמאבק אימתני, שכל האמצעים היו כשרים בניהולו.

התקשורת בארץ, בראשות "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, הלכה שבי אחרי הנרטיב שהופץ על ידי הממשל, שלפיו המאבק נגד ההסכם היה לא יותר ממאבק אישי בין אובמה לבין ראש הממשלה. בנימין נתניהו הוקע כמי שפועל בגסות נגד הנשיא ובכך פורם את הברית בין ישראל לארה"ב. החשיפה של ה"וול סטריט ג'ורנל" הראתה כי נתניהו היה אמצעי, שדרכו הבית הלבן פעל להשתיק ולקעקע כבוגדים את מתנגדי דרכו האמריקאים של אובמה מול איראן.

החשיפה של לייק והגילויים הנוספים שבאו בעקבותיו במהלך השבוע, הראו כי כמו במקרה של הסכם הגרעין, גם בכל הקשור לפגיעה בממשל טראמפ, ממשל אובמה ניצל חומר מודיעיני ביטחוני כדי למנוע ממחליפו בתפקיד למשול. בכך הוא פגע ביכולתו של טראמפ לצאת לדרך חדשה בכל הקשור למדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב.

וכפי שקרה בכל הקשור למאבק על הסכם הגרעין של אובמה עם טהרן, כך מתרחש כעת בכל הקשור למדיניות החוץ של ממשל טראמפ. התקשורת הישראלית הולכת שבי אחרי הנרטיב של התקשורת האמריקאית, שברובה עוינת מאוד לטראמפ, בקביעתה כי הממשל החדש מאוכלס על ידי אנשים חובבנים, שאין להם יכולת לנהל מדיניות חוץ וביטחון, זאת תוך פספוס המציאות. 

הרי גם כיום יוצאי ממשל אובמה, בסיוע אנשיו שעדיין ממלאים תפקידים בממשל, ממשיכים להשתמש במידע שנאסף על מקורבי טראמפ בחצי השנה האחרונה של אובמה בתפקיד, כדי לתקוע מקלות בגלגלי המדיניות של הנשיא החדש.

בראיון לרשת PBS נשאלה רייס על עמדתה לגבי מדיניות החוץ של טראמפ. רייס לגלגה על הביקורת שהטיח טראמפ במדיניותו של אובמה בכל הקשור במלחמה נגד דאע"ש בסוריה ובעיראק. רייס טענה כי בפועל ממשל טראמפ ממשיך את המדיניות של אובמה. "כפי שצריך להיות", היא הוסיפה וחייכה.