1. הוי השחיתות, השחיתות. אין מנוס ממנה. הכותרות הולכות ורבות, יומיומיות ומדהימות, והסירחון העולה מהן חונק. יאמרו אלף פעם “לכאורה”, אין בזה שמץ של נחמה. זה טוב אולי למניעת הסתבכות משפטית – הרי אמרנו רק לכאורה - אך אין לכך שום תועלת באשר להפגת הסירחון והמחנק והכאב. איך נפלנו עד כדי כך.

ראש הממשלה נמלט מפני הסירחון ומפני רודפיו הכי רחוק שאפשר, לדרום אמריקה. שם, הוא מקווה, לא יטרידו אותו בשאלות על ההעמדה לדין של אשתו, על חקירותיו הוא ועל קריקטורות שמצייר בנו “יורש העצר”. ואם ישאלו, יש לו תשובה מוכנה, מתחכמת, שאימץ באחרונה: “זו לא מסיבת עיתונאים, אבל טוב ששאלת”.



השחיתות, או ההשחתה בלשון המקרא, צצה כבר בימי נוח, ככתוב: “ותישחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס” - והיא נגמרה כידוע במבול אשר “שיחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים”.

וכך כתב על זה אחד מגדולי פרשני המקרא, בן המאה ה־19, רש”ר הירש: “תחילה הייתה זו השחתה מוסרית - פשעים שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ וחיי הנישואים רקובים, עדיין – כך סבורים הבריות - יכול המסחר לשגשג ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם משנשחתה הארץ לפני האלוקים, לא יועילו תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל. החברה תתגונן מפני גזלנים בכוח עונשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בעורמה. אין הגנה מפני החמס אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה’. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון ועמו נהרס גם השלום האזרחי”.
הנה לכם בדברי הירש ההגדרה המתאימה לשחיתות של ימינו - “עוול הנעזר בעורמה”.

2. נישאר בדברי תורה, היאים לימים אלה של חודש אלול, “חודש הרחמים והסליחות”. נפנה אל הרמב”ם, שב”הלכות תשובה” שלו קובע את הבחירה החופשית של האדם.
וכך הוא כותב: “רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב”ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם בן נבט או חכם או סכל או רחמן... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו”. אתה האדם, אומר לנו הרמב”ם, אחראי למעשיך ולא תוכל להימלט מאחריות זו. ואף דברים אלה, אם תרצו, נקשרים לשחיתות ול”עוול הנעזר בעורמה”.

3. ומקודש לחול, ועוד איזה חול. ב”הארץ” התפרסמה השבוע ידיעה על מחקר חדש הקובע כי צריכת שומן גבוהה, כולל שומן רווי, כרוכה דווקא בירידה בסיכון לתמותה, בניגוד לסברה הרווחת. חטפתי שוק. הורסים לבן אדם, בלי אזהרה מוקדמת, את אחד מעיקרי האמונה שלו. כשהתאוששתי רצתי למסעדה, הזמנתי מנת גריוולאך, שכל־כולה שומן אווז מטוגן, ובלעתי בשקיקה. לא נרשמו זעזועים.

אנא, חוקרים יקרים, חדלו לשגע אותנו עם מה מותר ומה אסור לאכול. יש לנו די צרות גם בלי זה. תודה.