1. טבע האדם: טבע חזרה השבוע לכותרות והפעם במובן החיובי. המשקיעים הצמאים לכל בדל של מידע מעודד זכו לקבל את הסחורה, ובגדול. היא דיווחה על גיוסו של קאר שולץ, מנהלה הפורש של חברת התרופות הדנית לודבק, תמורת הסכום הגבוה ביותר ששולם אי־פעם למנהל בישראל. גבוה יותר אפילו מהבונוסים שקיבלו מנהלי בנק הפועלים לשעבר בשנת 2005. 23 מיליון שקל שולמו ליו"ר הבנק לשעבר שלמה נחמה, ו־33.5 מיליון שקל למנכ"ל לשעבר צבי זיו. בעקבות הלחץ הציבורי נאלצו השניים להחזיר 26 מיליון שקל מהבונוס השערורייתי.
בחזרה לטבע. עוד לפני שמכר אפילו תרופה אחת, זכה המנכ"ל הדני למענק חתימה של 20 מיליון דולר. בשכר השוטף יזכה למשכורת של 2 מיליון דולר לשנה, בונוס שנתי של 4 מיליון דולר ותגמול הוני נוסף של 6 מיליון דולר, ובסך הכל 12 מיליון דולר לשנה. כל הטוב זה אינו כולל כאמור את מענק החתימה המפנק. החישוב מצביע על כך ש־12 מיליון דולר, שהם כ־43 מיליון שקל, גבוהים פי 17 מתקרת השכר שנקבעה בחוק שכר הבכירים, העומדת על 2.5 מיליון שקל לשנה.
רף התשלום למנכ"ל החדש נקבע לפי התנאים שהוצעו לפסקל סורין, מנכ"ל אסטרה זנקה, שסירב להצעה לנהל את טבע. לרגע היה נדמה שעל החוזה חתמו ענקי כדורגל כמו ניימאר או מסי שעזבו את ברצלונה לאחר שקיבלו הצעה שאי אפשר לסרב לה. אז לא. מדובר בסך הכל במנכ"ל שכיר, שתורת המכירות אומנותו ועיקר תפקידו למכור אקמול או קופקסון. אז איך זה עובר בשקט אצל שלי יחימוביץ'? בדיון בכנסת היא כינתה את ההנהלה הנוכחית של טבע "חבורת שלומיאלים שמכנים את עצמם מנהלים, שגורפים סכום עתק ודרדרו את החברה המופלאה הזאת לעברי פי פחת. סוס שהיה במקומם היה מקבל החלטות נכונות יותר".
לו אני יחימוביץ' או פרופ' מנואל טרכטנברג, שלחם להרחבת הגבלות השכר לגבי כלל המנהלים בחברות, הייתי מתקשה להירדם בלילה. כיצד ייתכן שמנכ"ל שאינו סוס, מוכשר ככל שיהיה, מרסק את נורמות שכר הבכירים עם שכר "שערורייתי" כזה? איך ייתכן שיחימוביץ' וטרכטנברג, שהמליצו ליישם את מגבלות השכר לא רק לגבי חברות פיננסיות (כמו בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות), אלא לגבי כלל החברות הבורסאיות, שותקים לפתע כאילו הם בתענית שתיקה?
אז ראשית, מזל שדרישה להרחבת תכולת שכר הבכירים עדיין לא התקבלה, ואני גם מאמין שלא תתקבל. במחשבה נוספת, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של הפופוליזם הרגולטורי הכל אפשרי.
בעלי טבע היו מוכנים לחתום על חוזה ההעסקה האסטרונומי מבלי שהיד רעדה להם כי האמינו ששולץ האיום (זכות היד הקלה על פיטורים עובדים) יוכל לספק את הסחורה ולהבריא את טבע. וזה באמת קרה מוקדם מהצפוי. בימים שמאז הודעת המינוי הוסיפו מניות טבע לערכן 4 מיליארד דולר. בעוד מניית טבע נוסקת, מניית חברת לודבק שאותה ניהל שולץ צנחה בכ־15%. מובן שמוקדם להתנבא אם התפנית החיובית במניות מבשרת על בוא האביב העסקי, אבל המשקיעים מאמינים שכן.
צריך לקוות שיחימוביץ', פרופ' טרכטנברג ומשה כחלון מתחילים להבין מדוע יש בעלים שמוכנים לשלם למנכ"ל כל כך הרבה. "מה הוא, מסי?", נוהג שר האוצר לומר על מנהל שמרוויח כל כך הרבה. התשובה במקרה של טבע היא חיובית. מסי מספק חוויה ספורטיבית למיליוני צופים ואוהדים. קאר שולץ מתבקש להבטיח את עתידם התעסוקתי של 7,000 עובדי טבע בישראל ובחו"ל. תראו איזה רעש התעורר בוועדת הכספים בדיון שנועד למנוע את הפיטורים של 350 עובדים בישראל.
אבל החגיגות בטבע הקדימו את זמנן. הצלחתו של שולץ אינה מובטחת. הוא המנכ"ל השביעי של החברה ב־15 השנים האחרונות ולפי הסטטיסטיקה היבשה, הוא אמור לשרוד שנתיים בממוצע. חברת לודבק שאותה ניהל קודם לגיוסו לטבע פיתחה את תרופת הציפרלקס לדיכאוניים. יש לאחל לאדון שלא יזדקק לתרופה בבואו למלא את האתגר יוצא הדופן של ניהול ענקית התרופות הישראלית.
2. מדד בצל הדיור
מדד המחירים לצרכן לאוגוסט שיפורסם היום בצוהריים יהיה משעמם מוות. בדומה לתחזית מזג האוויר או לרצף הדיווחים על נזקי סופת ההוריקן אירמה שהיכתה בחופי פלורידה, דבר לא ישתנה עד למדד או להוריקן הבא. גם אם המדד יזנק או יצנח, מדיניות הריבית של בנק ישראל לא תשתנה. הריבית האפסית של 0.1% נמצאת איתנו יותר משנתיים וחצי, ובהדרגה מתגנב החשש שתישאר כאן לנצח.
מכיוון שבחודשים האחרונים פספסו מיטב החזאים את המדד (שהיה בפועל נמוך מהתחזית), לא נסתכן בפספוס נוסף. אסתפק בהערכה הזהירה שמדד אוגוסט ינוע סביב האפס. מחירי המזון, הפירות והירקות, התחבורה והתקשורת נמצאים במגמת ירידה. האינפלציה מתחילת 2017 (חודשים ינואר־יולי 2017) ירדה ב־0.1%. הנגידה קרנית פלוג, שלפי החוק נחשבת ליועצת הכלכלית של הממשלה, נכשלת שנה אחר שנה, זה שלוש שנים ברציפות, בהשגת יעד אינפלציה של 1%־3%. אם היא אינה מסוגלת לעמוד ביעד המרכזי של הבנק המרכזי, מדוע שהממשלה והאוצר יקשיבו לעצותיה הכלכליות?
הגורם המשפיע, העיקרי והמסקרן ביותר גם במדד אוגוסט ימשיך להיות מחירי הדיור. הוועדה המוניטרית קבעה השבוע שההתקררות בשוק הדיור נמשכת ומשקפת האטה בקצב עליית המחירים. יעידו על כך הירידה בקצב קניית דירות והירידה במשכנתאות. ממש לא הופתענו.
דיווחי הלמ"ס, הכלכלן הראשי באוצר ונתוני השמאים מראים שקונים פחות דירות, בונים פחות והמשקיעים בורחים. אבל למרות סימני ההאטה, מחירי הדיור עלו ב־12 החודשים האחרונים ב־4.5%. הקבלנים בינתיים לא נופלים מהפיגומים ולא מורידים מחירים. ההוזלות בדירות מחיר למשתכן לא מתבטאות עדיין ישירות במחירים או משפיעות על הסביבה. זה יקרה אולי רק בעוד שנה.
אז כאמור, יהיה מה שיהיה המדד, שום דבר לא ישתנה. בנק ישראל חזה צמיחה של 3.7% ב־2017 אבל לפי נתוני הלמ"ס ממחצית השנה, הצמיחה הייתה 2.1% (במונחים שנתיים).
הדולר היציג, שממשיך להידרדר, הוא בשורה רעה עבור היצואנים והצמיחה במשק. גם כאן, מדיניותה המוניטרית של הנגידה היא של "שב ואל תעשה". למרות אחוזי האבטלה האפסיים, אין סיכוי שבטווח הנראה לעין הריבית תעלה.
כדי לצאת מהשעמום חרגה הוועדה המוניטרית מהדיון השגרתי והגיעה למשבר בטבע. חברי הוועדה מעריכים שהמשבר בענקית התרופות עלול להשפיע לרעה על היצוא והתוצר בטווח הארוך. אבל כפי שראינו (בקטע הראשון של הטור), מתברר שגם את ענייני טבע ושוק המניות הם לא יודעים להעריך. בשבוע שבו פורסמה התחזית האפוקליפטית, מניות טבע הוסיפו 25% לערכן.
3. המזומן הוא המלך
בשבוע שעבר פנה מנהל רשות המסים משה אשר לניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, בשאלה הבאה: "מה קורה עם חוק הגבלת שימוש במומן?".
בהמשך שב ופירט את חשיבותו העליונה של הנושא למאבק בהון השחור. "את כלכלת הצל וההון השחור מתדלק המזומן, המשמש את משפחות הפשע הטרור ומעלימי המס", נרשם בדברי ההסבר של הצעת החוק. מנהל רשות המסים תיאר במספר הזדמנויות כיצד העבריינים נתפסים במחסומי הדרכים עם חבילות מזומנים בבגאז'.
היוזמה להגבלת השימוש במזומן מסתמכת על המלצות "ועדת לוקר" (הראל לוקר, מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר). ההצעה אושרה בקריאה ראשונה ב־2014 ובשלוש השנים שחלפו מאז דבר לא זז, למרות דין הרציפות שהוחל לגביו.
הרעיון בבסיס החוק הוא לצמצם ככל שאפשר את השימוש במזומן כדי להקשות על העלמות מס ופשיעה כלכלית. ההמלצה העיקרית היא שעסקת מזומן בין אדם לגוף מסחרי תוגבל ל־10,000 שקל. כשמדובר בעסקה בין שני אנשים פרטיים, הכמות תהיה נדיבה יותר ותוגבל ל־50 אלף שקל. לאחר תקופת ההרצה קיימת כוונה להוריד את רף השימוש ל־5,000 שקל ול־15 אלף שקל, בהתאמה. ונוסף לכך, להחיל מגבלות על סחירות הצ'קים (שימוש בצ'קים הרשומים "למוטב בלבד").
החוק, שבמקור אמור היה להגיע לטיפולה של ועדת הכספים, גולגל לוועדת החוקה מחשש שהיו"ר משה גפני ימסמס אותו. הסיבה היא שהמזומן הוא המנוע המרכזי המתפעל את הגמ"חים ומוסדות הדת. הם תורמים, מגיעים עם מזוודות מחו"ל מלאות במזומן, מעבירים צדקה ומשלמים הכל במזומן. כמה מזומן? ספק אם ראשי הישיבות עצמם מסוגלים להגיד מה מחזור העסקים שהם מגלגלים. גפני בא מהמגזר ולכן ברור היה שהחקיקה תיתקע בוועדת הכספים.
אלא שהתברר שגם בוועדת החוקה ממש לא ששים להגביל את השימוש במזומן. יו"ר הוועדה הקודם, ח"כ דודו רותם המנוח (ישראל ביתנו), הקפיא את הטיפול. יש הסבורים שהמניע הוא הקשר לאוליגרכים של חברים במפלגה. אלא שגם סלומינסקי שהחליפו לא מגלה התלהבות רבה. יותר משנתיים שהחקיקה מונחת על שולחנו אבל הוא אינו ממהר לשום מקום. לדבריו, הוא היה עד לאחרונה עסוק מעל לראש בחוק האשראי החוץ בנקאי.
סלומינסקי: "הליך החקיקה הזה נמשך יותר משנה ועיכב את הטיפול בנושאים אחרים. הגבלת השימוש במזומן היא הצעה מהפכנית. מדובר בחוק מורכב שמשנה סדרי עולם. אני מבין את חשיבות צמצום השימוש במזומן למלחמה בהון השחור, אבל לפני כן חייבים להבטיח שאזרחים לא ייפגעו וזאת לא תהיה גזירה שאי אפשר לעמוד בה. עדיין אין תחליף למזומן".
מה רע בכרטיסי האשראי?
"השימוש בכרטיס יקר ויש עמלות. חייבים להפעיל מערכות מתוחכמות בעלויות נמוכות כמקובל בשוודיה, שם אפשר לשלם דרך הסמארטפון אפילו 2.5 שקל. ברשות המסים מסתכלים רק בראייה של המלחמה בהון שחור, אבל מתעלמים מצורכי האזרחים".
יו"ר ועדת החוקה מגלה שגם עליו מופעלים לחצים מגורמים שונים, שהעיקריים שבהם הם אנשי המגזר החרדי. "אני מעריך שאם אגביל שימוש במזומן, החרדים יתנגדו לכך בחריפות, אלא אם כן יקבלו פיצוי הולם. על כל פנים, אני לא תומך בחוק כפי שהוא נראה כיום", מודה יו"ר ועדת החוקה.
על פי הערכות, הוועדה תתחיל לדון בקידום החוק רק לאחר חזרת הכנסת מהפגרה. הדיונים יימשכו לפחות חצי שנה ואז או שהבחירות יוקדמו, או שמנהל רשות המסים יסיים את תפקידו. או ששתי האפשרויות נכונות. בכל מקרה, הסבירות שחוק הגבלת המזומן יראה אור היא אפסית.
4. נטו למגירה
ביום שני הקרוב, ימים אחדים לאחר שובו של שר האוצר מביקור בסין, תיחשף לתקשורת התוכנית שזכתה לכינוי "נטו תעשייה". אם לא תיפול הפתעה מרעישה, זאת תהיה נטו תוכנית מגירה שלא ייצא ממנה הרבה.
כולם יודעים לצטט בעל פה את הפתרונות הרצויים לעידוד התעשייה. עוד טרם פורסמו ההמלצות רשמית, פרטי התוכנית דלפו לתקשורת וכל עיתון מנכס לעצמו את קרדיט הבלעדיות. ההמלצה העיקרית להשבחת כוח העבודה בתעשייה באמצעות שיפור החדשנות והפריון חוזרת על עצמה אחת למספר שנים באמצעות דוחות בנק ישראל ומכוני מחקר. על הסרת חסמים רגולטוריים הומלץ מיליון פעם. ייתכן שהפעם גם יומלץ על הקמת מרכזי מידע, על הקלות בדרכי המימון ועל הטבות מס. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, דורש, נוסף לכך, צעדים לשיפור ההגנה על שער החליפין כמו מיסוי תנועות הון קצרות טווח. אין סיכוי בעולם שהוא יקבל את זה.
העלות התקציבית של התוכנית נאמדת במיליארד שקל. אחדים טוענים שהנטו לא יעבור את החצי מיליארד שקל, אם סופרים הוצאות שתוקצבו כמו 270 מיליון שקל לסיוע ליצואנים. בפועל, כל מספר זוכה.
"אני ממליץ לך לא להיות כל כך סקפטי", אומר לי מנכ"ל האוצר שי באב"ד, שעמד בראש הוועדה. "תגיע למסיבת העיתונאים ותגלה מספר הפתעות, כמו זו שההוצאה בתוכנית הסיוע תהיה גבוהה ותחול על מרכיבים שעדיין לא נחשפו".
ברוש מגיב: "אני בעצמי יצואן ו־80% מהייצור במפעלים שלי הולכים ליצוא. שער החליפין הנוראי של הדולר והיורו פוגע בנו חזק. מציאת שווקי יצוא חדשים לנוכח היחלשות הדולר זאת משימה לא פשוט. מה שאנחנו רואים היום ביצוא אלה עסקאות שנחתמו לפני יותר מחצי שנה. את ההשפעה ההרסנית של שער החליפין הנמוך נראה רק בעוד חצי שנה".
אז האם תוכנית נטו תעשייה, שתיחשף בשבוע הבא, תפתור את הבעיה?
"רק תסייע. כל יצואן חייב לפתח מוצרים חדשים ולהיות בקדמת הטכנולוגיה ולהביא לשוק דרכים חדשות. אלה האתגרים הגדולים. את תוכנית נטו תעשייה צריך לתקצב ביותר ממיליארד שקל כדי שתהיה אפקטיבית. מדובר על השקעה בחינוך, בחדשנות ובהטבות מיסוי כדי להוציא את התעשיינים ממצב ההפסד ולהחזירם לרווחיות. מכיוון שעל הדולר קשה להשפיע, יש צורך בתמיכה חליפית כדי לעבור לשורת הרווח. אבל אין ספק כי הפתרון האמיתי לאורך זמן הוא הגברת הפריון".
נואשת משער החליפין, אבל איך הפריון יסייע בשיפור התעשייה?
"לשר האוצר אין היכולת לטפל בדולר. הוא יכול לטפל בפריון. אני יודע שהמלצות הוועדה כוללות גם פתרונות לחינוך הטכנולוגי, השקעות במפעלים והגדלת קרנות הסיוע ליצוא. קח, לדוגמה, את נושא הטיפול בגז. חובה להגדיל את ההסמכות למקצועות כמו הנדסאים וטכנאי גז ואת כמות הלומדים והמסיימים. כפי שאתה יודע יש בעיות בתחום, ונכון להיום 43% בלבד מקבלים דיפלומה. הגז הוא אחד הכלים החשובים לצמיחה וכיום עשרות בודדות בלבד של מפעלים מחוברים לגז. לצד הפתרונות ארוכי הטווח יש גם צורך בצעדים מיידיים כמו הוזלות בעלויות הייצור (ארנונה, חשמל ומים) או שינוי מפת תמריצי המס ליצואנים. בקיצור, כל מהלך שבסופו של דבר ישרת את השורה התחתונה ברווח".
בשבועות האחרונים פורסמו הערכות שונות ומשונות ביחס לתוכניתך לעתיד. האם תתמודד בתחילת 2018 על כהונה נוספת בנשיאות ההתאחדות?
"ההתלבטות שלי היא אמיתית ואינה מן השפה ולחוץ, ואתה עצמך יודע שעד לפני מספר שבועות עמדתי לסיים. אבל פנו אלי רבים ובהם נשיא המדינה, שר הכלכלה, יו"ר ועדת הכספים וגם גורמים מקרב התעשיינים, שביקשו ממנו לשקול פעם נוספת. אם להודות על האמת, אני כאיש ציבור חש סיפוק רב ממה שאחרים חושבים על הדרך שבה אני עושה את שליחותי הציבורית. אני עדיין מתלבט ברצינות ואודיע על החלטתי הסופית אחרי החג. הנטייה שלי היא להביא בחשבון את ההסברים של אותם גורמים שפנו אלי".
יש הסבורים שהתחנה הבאה שלך היא הפוליטיקה, ושבעיתוי הנוח תרוץ לשם.
"מה שקורה במדינה מדיר שינה לא רק מעיני אלא גם חלק גדול מקוראיך. למי שאכפת ולמי שמעורה בחיים הציבוריים מדובר במצב בלתי אפשרי. הפוליטיקה במישור הארצי היא אכן אופציה, בתנאי שהחבורה שאצטרף אליה תוכל באמת לעשות שינוי. ללכת כדי סתם להיות שם לא מעניין אותי. ייתכן שיש בזה מידה מסוימת של נאיביות, אבל אני לא רוצה להשלים עם זה ומעדיף להיות נאיבי".
אני מבין שנפגשת עם אישים פוליטיים כמו אביגדור ליברמן ושאתה גם בקשר עם יאיר לפיד וכחלון.
"מבלי להיכנס לשמות ספציפיים, אכן נפגשתי עם פוליטיקאים שונים כי גם זה חלק ממה שאני עושה כנשיא התאחדות התעשיינים, וגם כי תוך כדי שיחות צצים כל מיני רעיונות, אבל תפקידי הנוכחי בהתאחדות מאתגר מאוד. באותה הזדמנות אני רוצה לחזור ולהדגיש כי הסקטור הפרטי הוא הפתרון ולא הבעיה של המשק".