מדוע אירופה מתאבדת? אפשר היה לנסח אחרת: "האם אירופה מתאבדת?", אבל מזמן נעלמה השאלה האם. זה קורה. כולם יודעים שזה קורה. אם למישהו היה באמת אכפת מגורל תרבות המערב הגדולה, הוא היה אולי מנסה לחשוב: איך אפשר לעצור את אירופה מהתאבדות? אבל איש לא מנסה למצוא למצב הזה פתרון. אירופה מתאבדת בטכניקה שבה עם מתאבד: האירופים לא עושים ילדים.

בימים האחרונים שודר תחקיר טלוויזיה בשם "איפה הילד" באחד מערוצינו המבלבלים. זה היה בחדשות ערוץ עשר. סמדר פלד ביקרה באיטליה ובגרמניה, ואכן הצליחה להראות לנו כפרים מתרוקנים מתושביהם, ועוד השפעות של העובדה שהאירופים לא עושים ילדים. כשהיא שאלה צעירים מדוע הם לא עושים ילדים, התשובה תמיד הייתה: בגלל המצב הכלכלי. אני מכיר את התשובה הזו. שמעתי אותה בעצמי אינסוף פעמים ב־20 ומשהו השנים האחרונות שבהן אני מדבר עם איטלקים על כך. "מה אתם עושים?!", אני זועק מולם, "אתם לא מבינים שאתם מחסלים את איטליה?". ואז מגיעות התשובות בנוסח: "עולה הרבה כסף לגדל ילד" או "אתה יודע כמה קשה לגדל ילד?".

עלי אי אפשר לעבוד, הבעיה היא לא כסף. אני מכיר היטב את איטליה ואת האיטלקים, וגם במדינות אחרות באירופה ניסיתי לקבל תשובה למהלך ההתאבדות ההמונית הזו.



אם נכונה הטענה שילודה נמנעת כי ילד עולה הרבה כסף, ההיגיון אומר שהשכבות שיש להן כסף היו עושות הרבה ילדים. זה ממש לא קורה. אני מעלה מן הזיכרון ערב שבו ישבתי בסלון של דירה בשכונת יוקרה ברומא, מפטפט, לפני שניגש לשולחן ארוחת הערב. 400 מטרים מרובעים אפשרו לקיים בבית כזה גם סלון מרווח, ובנפרד ממנו חדר ארוחת ערב רחב ידיים. לבעלי הבית יש גם בית נוסף ליד הים, אני יודע גם על עוד בית או שניים שהם משכירים, אבל אפילו זה לא מסגיר את עושרם, שהאמת היא שאני לא מכיר את כולו, כי זה לא ענייני. לא חסר להם מאום. יש להם בן ובת. מדוע לא שלושה או ארבעה?

כסף הוא לא הסיבה. צילום: Ingimage ASAP

חוץ מאותו זוג, היו שם חבריהם, כולם איטלקים לא יהודים, כל אחד מהם בעל הכנסה שהלוואי עלינו. שאלתי: "מדוע אתם לא עושים פעולות כדי שהצעירים שלכם ילדו יותר ילדים? האם אתם לא מבינים מה יקרה?". הם מבינים מצוין מה יקרה. אני זוכר אחד מהם שפרש ידיו באין אונים ואמר לי ולכולם: "אני יודע שבעוד דור או שניים יגורו תושבי אפריקה בבית שלי ברומא. לזה כבר הסתגלתי. מה שכואב לי זה שבבית הכפר של המשפחה שלנו בטוסקנה, שעובר כבר כמה דורות במשפחה, יגורו אפריקאים".

לא לי להתערב בצורה שבה מדינות זרות מנהלות את חייהן, אבל אני לא מסוגל להתאפק, ומציע כל הזמן לאיטלקים ללחוץ על הממשלות שלהם לתגמל את מי שיולד ילדים. לו אני ראש ממשלת איטליה, הייתי מעניק לכל ילד קצבת ילדים נדיבה מספיק כדי לגדל אותו ברווחה.

האיטלקים שוב מושכים בכתפיים בחוסר אונים ועונים שהממשלה לא תומכת ולא תתמוך. מה עם הכנסייה? אם האפיפיור היה מגרד טיפה מן הזהב שמכסה את הכנסיות ומעביר להגדלת הילודה, איטליה הייתה ניצלת. גם זה לא נעשה.

כי הבעיה האמיתית היא לא הכסף. הבעיה היא הרבה יותר עמוקה והרבה יותר חסרת מרפא: קוראים לה אגואיזם. כשאני שומע את האיטלקים הצעירים מספרים לי שמאוד קשה לגדל ילד, אני יודע שלא הכסף עוצר אותם, מה שעוצר אותם זו הנהנתנות וחוסר הרצון להתאמץ למען מישהו אחר - תרבות ה"אני" שאנחנו מכירים גם בישראל הפכה לווירוס טורף באירופה.

אני יושב עם צעיר איטלקי שאני מיודד איתו בבית הוריו. זו וילה יפה בת שתי קומות. יש לו אח אחד. מדוע אתה לא מתחתן ועושה ילדים, אני שואל אותו. הוא עונה את התשובה הרגילה: בעיות כלכליות. אבל כשאני מביט החוצה מהחלון, אני רואה שתי וילות יפות שעומדות ריקות. אחת שלו ואחת של אחיו. טוב, לאחיו נולדה לאחרונה בת. זו בדיוק המחשה לאחוז ילודה שלילי. התרבות האירופית מחסלת את עצמה בגלל אגואיזם. זה מחריד.