אז תגידו לי, ליידיז, מה עכשיו? הקמפיין שלכן הצליח מעל ומעבר למשוער, כשמהוליווד ועד לתל אביב החליטו נשים להאיר את הצד האפל של היותן אישה. אז חשפתן, ביישתן ושלחתן למעצר או לפחות הביתה לא מעט גברים חזקים, חלק מהם כבר "לשעברים" וחלק כאלה שעוד כוחם במותניהם. שאפו. המערכה עוד לא תמה, אבל אסטרטג, או במקרה דנן אסטרטגית טובה צריכה לראות כבר עכשיו את היעד הבא.  
 

ברשותכן - ובהסכמה בלבד - אומר לכן למה אני מתפרץ למסיבת הניצחון שלכן, עם אזהרה בדבר כאב הראש הצפוי בבוקר המוחרת. כי רק בשבוע שעבר כתבתי כאן על יצחק רבין: המנצח הגדול של מלחמת ששת הימים, אבל גם הקורבן הכי מפורסם של האפטר פארטי שבא בעקבותיה. ולא צריך להקצין עד לרבין כשהעולם מלא בדוגמאות מלסטר שבאנגליה ועד לקריית שמונה בגליל (סליחה על עולם הדימויים הגברי והצר) של מי שלא ידעו למנף את הניצחון למשהו שהוא יותר מקוריוז. 
 

למה אני מודאג? כי אחד התיאורים של מי שלטענתה הותקפה מינית בידי איש תקשורת (בכוונה לא אשפר את הרזולוציה, אין לי עניין להשתתף כאן בוויכוח "היה או לא היה". הוא מצדו מכחיש), כלל את המשפט הבא: "הייתי ילדה בת 26 שלא יודעת כלום מהחיים שלה". מאחר שאני מאזין ברוב קשב לעדויות במסגרת הקמפיין החדש, לא יכולתי שלא להתעכב קצת על המשפט הזה. 
 



נכון שיש בינינו "לייט בלומרס", כאלה שבגיל 26 עדיין לא סגורים פיקס על מה הם רוצים להיות כשיגדלו (אני חגגתי אתמול 48 ועדיין אין לי אפילו מושג קלוש מה אני רוצה לעשות בעתיד), אבל אשת תקשורת ישראלית ממוצעת בת 26 היא מי שכבר שירתה בצבא (פה ושם אני מניח בחברת גברים חזקים ומבוגרים ממנה), אולי הסתובבה קצת בעולם, לפעמים גם לבד במקומות כמו ברזיל או הודו, למדה שלוש שנים במוסד אקדמי, ולפני שנה או שנתיים החלה בקריירה המקצועית שלה. 

נשים בעבודה. צילום: גטי אימג'ז
 

בגיל הזה היא מחזיקה ברישיון נהיגה, וסביר להניח שהיו לה כבר כמה מערכות יחסים, חלקן אפילו ממושכות. כלומר, אפילו אם היא עדיין לא אמא בעצמה ואפילו אם היא חדשה יחסית במקום העבודה שבו, לטענתה, הותקפה, דבר אחד בטוח: בגיל 26 את אישה ולא ילדה.
 

למה אני נטפל למה שהוא לכאורה סמנטיקה? בואו נבחן לרגע את שורת המטרידים. הם מתחלקים לכמה סוגים, אבל אחד מהסוגים הנפוצים הוא המטרידן הכוחני: גבר רב־עוצמה, בעל מעמד וממון, שהטריד מינית כדרך שבה נהג לרדות בכל מי שנתפס בעיניו כחלש. אני בטוח שלפעמים הוא השפיל גם גברים ומצא דרכים להראות להם מי כאן האלפא מייל. 
 

לגבר בן ה־26 שהבוס הכוחני שלו הטיח כרגע את הטלפון הסלולרי בפניו, אין פריבילגיה לקרוא לעצמו "ילד". הוא ילך לשירותים, ישטוף את הפנים, יבכה עוד קצת בלילה כמנהגם של גברים, ולמוחרת ישוב לעבודה עם נחישות להפוך למנהל הבא. 
 

וזו הנקודה: לדעתי, מה שיכול לסייע בצמצום ההטרדות המיניות, הוא הפחתת נקודות החיכוך בין גברים רבי־עוצמה לנשים שבמקרה הטוב תוכלנה לספק להם שירותים. איך עושים זאת? נשים, קחו תחום שפונה במובהק לצרכניות, ודרשו ממנו להתחייב למדיניות של אי־אפליה בשכר. 
 

אני בטוח שבעידן הפייסבוק, שמאפשר חרם כמעט מיידי מצד צרכנים, לא יהיה יצרן תמרוקים שיאפשר מדיניות שכר שבה נשים בארגון מרוויחות כ־30% פחות מגברים. אתן מוזמנות להתחיל מתחת לפנס ולאט־לאט להתרחב לרשתות קמעונאיות (למה 90% מהקופאים בסופרמרקט הם קופאיות בעוד 90% ממנהלי מחלקת הירקות והפירות הם גברים?), חברות ביטוח, בנקים - והרשימה היא כמעט אינסופית (עד לחרם על הצבא ש"עושה טובה" כשהוא פותח עבורכן מחלקה קרבית באיזו יחידה). 
 

עלי להזהיר מראש שהחתירה הזאת לשוויון כרוכה גם באיבוד חלק מהפריבילגיות שלכן כנשים. למשל, היכולת של אישה בת 26 לקרוא לעצמה "ילדה", אבל אלה תהיינה כבר צרות של שוות בתוך שווים.