האומנם? מדוע נדרש ארדואן לארח את ארגון המדינות האסלאמיות לכינוס חירום בעקבות ההצהרה הנשיאותית? אין זה רק משום שהוא יושב הראש של הארגון. ארדואן קורא היטב את המפה המזרח תיכונית ורואה שראשי מדינות ערב אינם רצים להתייצב לימין הפלסטינים באופן אוטומטי. כן, הם גינו את ההצהרה והבהירו שהיא מסוכנת ושלא יוותרו על ירושלים, אך ארדואן, ודומה שגם אבו מאזן, יודעים היטב שזהו מס שפתיים.
ומדוע? מפני שסקירה חטופה מגלה על רוח חדשה המנשבת בלא מעט מדינות ערביות. השבר הסוני־שיעי, הקיים באזור באורח מסורתי ואף התעצם בעידן האביב הערבי, ובצדו איומי הג’יהאד העולמי לפגוע בכל מי שאינו מאמין בדרכו, שינו את סדר העדיפויות של מדינות הלאום הערביות. אלו מבקשות לעצמן קודם כל יציבות פוליטית פנימית ואחר כך לשכלל את דרכי המאבק שלהן נגד האויבים החיצוניים.
לא בכדי הציע הרמטכ”ל איזנקוט לסעודיה שיתוף פעולה מודיעיני בראיון לאתר אינטרנט סעודי לפני כחודש. מן הסתם, הוא יודע שיש לו אוזן קשובה בריאד. גם ארדואן ואבו מאזן יודעים. ואם לא די בכך, משלחת של כ־30 אישים מבחריין מבקרת בימים אלה בישראל ונושאת עמה מסר של שלום מהשליט היושב בבירה מנאמה.
אלו כמובן רק ניצנים של שינוי שמתבטא בחודשים האחרונים בהרהורים מחודשים על אופי היחסים עם ישראל גם בבירות ערביות נוספות. זהו ביטוי גלוי של הלך רוח בחוגי המשטר והאליטה בלא מעט מדינות ערביות, שמבקש לקדם אינטרסים לאומיים ואינו רואה עוד בפתרון הבעיה הפלסטינית תנאי הכרחי לנורמליזציה במובנה המקובל במערב.
כל אלה מסבירים מדוע מדינות ערב המחבקות תדיר את הנושא הפלסטיני לא התגייסו לארח כינוס חירום שבו נשמעת רטוריקה מתלהמת נגד הציונים. מהו הפתרון המועדף? ארדואן יסדר. וכך נשיא של מדינה שאינה ערבית מארח את הכינוס וראשי מדינות ערב (למעט המלך עבדאללה הירדני, שנשא דברים בקצרה) הסתפקו בשיגור דרג נמוך יחסית לכינוס. כל זה כדי לומר מבלי להצהיר, “עניי עירנו קודמים”.
זאת ועוד: ניסיונות להלהיט את הרוחות על בסיס דתי, בזמן שאבו מאזן עצמו מדגיש כי מדובר במאבק על קרקע, אין בהם די כדי לפגוע באינטרסים המושגים לא מעט גם הודות לקשרים שקטים עם ירושלים.
התרעות פיקוד העורף