הכותרות הכריזו על סופה: "שיא הסערה עוד לפנינו", אמר החזאי כאילו הוריקן כמו שרואים בטלוויזיה הוא זה שיעלה מן הים וישמיד כל מה שנקרה בדרכו. מי שיפשפש מעט בספרות, יקרא מאמרים ויחקור את התופעה לעומק, יגלה שלסופות שמתרגשות עלינו בכותרות העיתונים יש מונח מקצועי שידוע רק למומחים. המונח נקרא "חורף", ואי־שם, כשעוד היינו שפויים יותר, הוא שימש כשם תואר לכל אותם חודשי השנה (לא יותר משניים־שלושה בישראל) שבהם יורדות הטמפרטורות ומגיעות באזור מישור החוף, למשל, לממוצע מסכן חיים של כ־15 מעלות צלזיוס מעל האפס, בתוספת רוחות קרירות ומדי פעם גשם.



לו הייתה ההיסטריה האקלימית נחלתם של מדורי תחזית מזג האוויר, היה הגבר מושך בכתפיו ומזפזפ לו משם הלאה. אבל הלך הרוח הזה של "שלומית בונה סופה" נראה כמחלחל גם אל שאר הנושאים שאנו מעלים על ראש שמחתנו, כך שאותה "סופה" (שאותה דווקא מזג האוויר החמים ששורר באגן המזרחי של הים התיכון מיהר לדפדף הלאה) הפכה למציאות חיינו כמעט בכל תחום אחר.



רס"ן ט', למשל, שהפכה למפקדת טייסת, הצליחה להוציא כמה מקקים מחוריהם. מקקים תמיד היו ותמיד יהיו, רק שערוצי התקשורת, חדשים כוותיקים, ממוסדים כישירים, התנדבו למנות אותם לעורכים ראשיים. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שקולו לא נשמע ברמה כבר מזמן, הסביר עד כמה רע הוא המינוי. האזנתי לח"כ הנבון הזה ברוב קשב, ותהיתי עד לאיזה שלב הוא הגיע עם היכולות הרטוריות הפנומנליות האלה בקורס הטיס. נדהמתי לגלות שדווקא האיש הלוחמני הזה היה, איך נאמר זאת בעדינות, קצת פחות קרבי ממפקד טייסת. אז על מה הוא מלין? על זה שאישה התבררה כטובה ממנו ומובחרת מ־99% מהגברים בני גילה?



לפעמים נדמה לי שדווקא המתנגדים הגדולים לשוויון הזדמנויות מוחלט בין נשים לגברים הם המהפכנים הגדולים ביותר. הם מניחים שכל מה שמפריד בין גברים לנשים הוא רק כנפי טיס או כמה אלפי שקלים בשכר החודשי. וברגע שייעלם הפער, ייעלמו גם ההבדלים הפיזיולוגיים ותיכחד האנושות.



אני לעומתם חושב שדווקא מה שאותו סמוטריץ' הזהיר מפניו לאמור: "תנו לנשים להיות נשים", הוא המצב הטבעי של המין האנושי. או במילים אחרות: גם בעוד אלף שנות פמיניזם, על כל טייסת גיבורה אחת תהיינה מאה נשים שיעדיפו להתחתן עם טייס גיבור. וגם אם שכרן של נשים יושווה בחוק לזה של גברים (שייהנו מחופשות לידה ארוכות!) עדיין בחלוף כמה דורות יתברר שיש יותר נשים שמעדיפות להשקיע את מיטב שנותיהן בטיפוח ילדיהן, בעוד רוב הגברים ימשיכו להשקיע בקריירה.



אני מזמין את הנינים של הנינים שלי - שלמרות כל מיני סמוטריצ'ים (שלא לדבר על המוקיון ההוא מצפת) יחיו כנראה בסביבה שוויונית בהרבה - לבחון את הטענה הזאת ולהיווכח אם הכל היה בעצם עניין של "הסללה", או שמא חלק מההבדלים המנטאליים בין נשים לגברים הם מובנים ממש כהבדלים הפיזיולוגיים.



אבל בואו נחזור אל אותן "סופות" שמתרגשות עלינו כמעט מדי שבוע ותופסות כותרות ראשיות כאילו מדובר בהוריקן קתרינה המתדפק/ת (תלוי אם מתייחסים למילה "הוריקן" או ל"סופה") על הסכרים בניו אורלינס. לא הייתי מתייחס אליהן, אילו היו נותרות בתחום תחזיות מזג האוויר, אבל נדמה לי שהלך הרוח שרואה בכל רוח סופה מושל לא רק בגרמי השמיים שלנו אלא גם בדרך הארץ.



כבר אין שמאל אלא רק "סמול", אין מתנחל אלא "מתנחבל", אין ימני אלא רק "פאשיסט", וכל מי שכונה פעם סתם "יפה נפש" הפך ל"בוגד". כבר אין עוד גניבה אלא רק "שוד". כל עוולה פעוטה הופכת לפשע נגד האנושות, וכל קומבינה קטנה ל"פרשת שחיתות מהחמורות שידענו" (כלומר עד שבוע הבא, שבו יתברר שהשחיתות החמורה עוסקת בעסקן פלוני שמינה את בן אחותו לאיזה ג'וב קטן על חשבון הקופה הציבורית, אכן שחיתות שכמותה טרם ידענו).



כך גם באשר להפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה. אני מודה שאני רואה ברובן סוג של ריפוי בעיסוק למיליה שבטוח ש"גנבו לו את המדינה", אבל במקביל תומך בזכותן להתקיים, גם מול בתי כנסת (עם כל הטמטום שבדבר, שהפך הפגנות "נגד שחיתות" לעימות בין מי שמבקרים בבתי כנסת למי שבזים להם). והנה: משהו כמו חמישה עד עשרה אנשים שהפגינו מול בית הכנסת שבו מתפלל היועץ המשפטי לממשלה יצר כותרות כמו: "המפגינים הפריעו לאביחי מנדלבליט לומר קדיש על אמו", משל היה מדובר במיני ליל הבדולח. הנה כי כן, שלומית בונה סופה לא רק מכל רוח חורפית אלא גם מכל רוח שטות. ולפיכך התחזית למחר: יהיה סמוטריץ' עם אפשרות לאלדד יניב משעות אחר הצהריים.