אז מה גברים רוצים? נו טוב, לפחות לגבי דבר אחד אנחנו בטוחים: מחקרים מראים שגברים חושבים על זה, מדברים על זה ורוצים את זה הרבה יותר מנשים. מדובר כנראה במנגנון קדום שעדיין מפעיל אותנו ושבמסגרתו רוצה כל זכר בטבע להעמיד כמה שיותר צאצאים מכמה שיותר נקבות. אלא שעם כל הכבוד לתחום הזה שמפרנס רבים, ממחקרים אקדמיים ועד לאתרי פורנו, מדובר במשהו שגברים מעל גיל מסוים מסוגלים (ללא תרופות מרשם) לעשות פעם ביום, אולי פעמיים (אם הם נלהבים מאוד). רק שגם אם נכמת את הפעמיים האלה לדקות, כולל המשחק המקדים, נגלה שהסיפור מסתכם בשעה. אז נכון שבשביל להגיע לשעה הזאת צריך לחזר ולדבר, לפנק ולהשתדל, אבל עדיין נותרנו עם השאלה המטרידה: מה רוצים הגברים לעשות ביתר הזמן?

התשובה המטרידה לא פחות היא לרוב "כלום": גבר רוצה לרבוץ על הספה בסלון, ביד אחת לשלטט את דרכו בין ערוצי הספורט וביד השנייה לשמור על איברי הרבייה שלו (עוד שריד התנהגותי של הזכר הקדמון? הנה לכם נושא למחקר על אודות יחידת הזמן המהירה ביותר המוכרת לאנושות: מהרגע שבו משתרע הגבר בטרנינג על הספה בסלון ועד לרגע שבו הוא "מוודא" שכל איבריו האינטימיים נמצאים במקום).

זה לא שלגברים אין תחומי עניין, ודאי שיש לנו. בואו נגיד שבין הליגה בשבת לליגת האלופות באמצע השבוע אנחנו מסוגלים לקרוא ביוגרפיה מרתקת, לשחות בבריכה, לרכוב על אופניים או לשחק שש־בש. אבל בגדול, את כל עולם הפנאי הזה אפשר לארוז בתוך משפט אחד שנאמר היישר אל תוך פרצופה של אישה שדורשת "לעשות משהו" שכולל אינטראקציה עם בני אדם אחרים (וחמור מכך: עם בני אדם אחרים שיש להם ילדים שאינם שלך!) לאמור: "עזבי אותי, באמ'שלך".



כלומר, זה מה שהייתם אומרים לה בלה־לה־לנד בין הדייט שלכם עם ניבר מדר לאנטריקוט שצלה למענכם חיים כהן. במציאות אתם מוצאים את עצמכם נגררים בשבתות לראות ירגזי מקנן ונוריות פורחות בפקק ארוך שנקטע רק כדי לקנות לילדים פיתה עם לבּנה ותותים עם חול מהדרוזי שהפך טרמפיאדה לבאסטה.

אבל מה גורם לאישה לחשוב שאנחנו בכלל מעוניינים בפעילות שהיא יותר מלא להפריע לזיפי הזקן שלנו לצמוח? ובכן, את דיבתנו ברבים הוציאו גברים תזזיתיים, כאלה שלא מסוגלים לתת לעצמם ולאחרים ליהנות מהשקט.

כאלה הם למשל חובבי הרכב. מעולם לא הבנתי את התשוקה הגברים ל"מהירות" ול"ביצועים", ככל שהדברים אמורים במכונית. למעשה אני די בטוח שאילו מכוניות היו מדברות, הן היו מתלוננות על "האנשה": "הלו, גבר, אתה לא רואה שאני פונקציונלית? עם מצלמת רוורס, כריות אוויר, הילוכים אוטומטיים ותא מטען מרווח? איך אתה מסוגל לדבר עלי כאילו הייתי אישה כשכל מה שאני רוצה הוא שתחפיץ אותי?".

תפיסת הנהיגה כמשהו שיש בו יותר מפונקציונליות היא בעיני חטא, לא רק מפני שאני מתקשה להבדיל בין מאזדה 3 לאסטון־מרטין, אלא גם מפני שמדובר בקופסה ממתכת שבה נגזר עליך לשבת במשך שעה בנסיעה שגרתית, נניח מנתניה לתל אביב. ואז כשכבר נחלצים מהפקק, נזכרים כל מיני אידיוטים בטור הרכב האחרון שקראו ומנסים להפגין קצת ביצועים שמסתיימים בתאונות או מינימום בדוח. הנה עצה שתפחית משמעותית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים בלי לפגוע כמעט בזמן שבו נגיע מיעד ליעד: הגבלת מהירות של כל כלי הרכב למעט רכבי חירום. מה שלא יקרה, כי ליצרני הרכב חשוב שנמשיך להתייחס למכוניות שלנו כאל משהו שהוא הרבה יותר מפונקציונלי.

וזה לא שיש לי משהו נגד חובבי הרכב, פשוט מדובר לרוב במי שעוד כשהיו ילדים משועממים הייתה להם חיבה למשחקי מחשב, כי גם בסלון ביתם הם חייבים את האדרנלין בשקל. ואני אומר: אין לכם מה לעשות עם הידיים? קחו עצה ממי שמבין למה ברא אותנו האל הטוב עם איברים שאפשר לחפון בזמן שאנו צופים בגברים מוכשרים מאיתנו מנסים לכבוש שער או זורקים מהשלוש!

מעולם לא הבנתי את סוד הקסם של משחקי המחשב. מילא בדור שבהם הם נקראו עדיין "משחקי טלוויזיה" וכללו שני קווים שנדמו למחבטי טניס, מנסים לחסום נקודה שהייתה אמורה להיות הכדור. אבל כל האסונות העכשוויים עם הגרפיקה המתקדמת - מה הקטע שלכם? למה לי לשחק בדמוי מסי ורונאלדו אם אני יכול לצפות בקלאסיקו? ומה לי GTA כאשר מהדורות החדשות מספקות לי פורנו ואלימות היישר ממצלמות האבטחה? זה לא שיש לי בעיה עם מה שאנשים עושים עם עצמם על חשבון הזמן הפרטי שלהם, הבעיה היא שהמיעוט הרעשני הזה מפריע לרוב השפוי בקרבנו להבהיר לנשותינו שאם יש משהו שאנחנו באמת רוצים לעשות, הרי שהוא לא לעשות כלום. באמ'שלך.