ביום רביעי האחרון, רגע לפני אסון השיטפון, היה עסוק שר החינוך נפתלי בנט בהחלפת תמונת הפרופיל בחשבון הטוויטר שלו. בתמונתו החדשה הוא ניצב על פודיום, מישיר מבט אל הקהל, פניו משדרות רצינות, כיפתו אינה נראית. על רקע דמותו מרוחים פסים כחולים על בד לבן. תמונה זו מצטרפת אל תמונת הנושא של אותו חשבון שבה הוא נראה לוחץ ידיים לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בביקורו האחרון בארץ. ללא ספק, בנט מתאמץ מאוד לשדר מנהיגות, ציונות, אחריות, ממלכתיות ועוד מילים יפות שכל מי ששואף לראשות ממשלה מבקש להתעטף בהן. אלא שהתנהגותו בימים הראשונים לאחר היוודע דבר מותם של עשרת בני הנוער בנחל צפית אינה עולה בקנה אחד עם אף אחת מאלו.
אומנם בחמישי מסר השר בנט הודעה לקונית שלפיה "אסון קשה פקד את ישראל. לבנו עם הנספים בשיטפונות בדרום", אך לאחר מכן, במשך כמעט שלושה ימים לאחר האסון הנוראי, הוא שתק שתיקה צורמת כמי שאולי מנסה להרחיק ממנו כל אחריות או שיוך לאסון; שלושה ימים שבהם אזרחי הארץ התלכדו כמעט כולם בעצב משותף והפגינו סולידריות מרשימה; שלושה ימים שבהם שר החינוך לא מצא לנכון להביע ולו דברי תנחומים למשפחות האבלות.
הצטלם והתרחק בציניות
בשונה ממנו, שותפתו הבכירה, שרת המשפטים איילת שקד, פרסמה כבר ביום חמישי הודעת תנחומים בחשבון הטוויטר שלה וביכתה את מותם של בני הנוער. לאחר דברי שבח ראויים לחניכים היא כתבה כי הם “מצאו את מותם באחד המקומות היפים בארץ”. מילותיה אלו אינן מקריות. הן מסייעות למסגר את האירוע הנורא כגזירת גורל משמיים ולקשור אותו על הדרך, גם אם ברמיזה, לנאמנות רומנטית לארץ, משל לא היו אלו בני נוער ששמו מבטחם במבוגרים “אחראים” שכשלו בתפקידם. מילותיה אלו אינן מותירות פתח לצורך בנטילת אחריות של משרד כלשהו ממשרדי הממשלה שהיא חברה בה למחדל הנורא.
ביום שבת בערב פרסם בנט הודעה ארוכה בדף הפייסבוק שלו על האסון. שר החינוך הוא צייצן חרוץ וזריז בדרך כלל. ביומיים שקדמו לאסון הוא הקדיש לא פחות משמונה ציוצים לחשיבותה של פסקת ההתגברות ולמאבקו הנחוש ב”ממשלת העל” של בג”ץ. ברגעים שבהם יש חשד או סיכון למחדלים ביטחוניים, הוא הראשון לפרסם הודעות אזהרה או כאלו הקוראות לבדק בית. ואולי המדהים מכל הוא שב־15 באפריל הוא דאג להצטלם מחובק עם חניכי המכינות הקדם־צבאיות עם סיום מסעם בן השבעה שבועות לקסטל. מבקש להתבשם בהדרם, הוא צייץ: “הנוער הכי טוב בעולם. איזו ציונות! איזו רוח התנדבות! לתפארת מדינת ישראל”. כמה ציני מצדו להתרחק מנוער זה לאחר האסון.
איך שלא נהפוך את זה, במשמרת של שר החינוך הנוכחי, תשע נערות ונער אחד, תלמידי תיכון, שילמו בחייהם על חוסר אחריות ושחצנות פושעת של המערכת; אלו נערים שיש לו כלפיהם אחריות מיניסטריאלית. ההודעה שמסר משרד החינוך לתקשורת בשישי האחרון נותרה חסרת פשר, וזו לשונה: “גורם במשרד החינוך מסר: יהירות ועודף עצמאות הובילו להפקרות. החגיגה נגמרה”. שאלות רבות נותרו באוויר: מיהו הגורם? יהירות ועודף עצמאות של מי? חגיגה של מי? ואולי לזה התכוונו חז”ל בכלל כשניסחו: כל הפוסל - במומו פוסל?