1 אי־שם בשנות ה־70 עבדתי כמציל בחוף הנפרד לגברים ונשים. שמו הרשמי היה "חוף שרתון" בגלל העובדה ששכן מתחת למלון "שרתון", אך בעקבות הסרט "מציצים" זכה לכינוי "חוף מציצים". החוף היה מחולק לשניים: החוף הצפוני המעורב שבו יכלו לרחוץ ולהשתזף גברים ונשים ביחד, והחוף של הדתיים בצד הדרומי, שהופרד בגדר עץ כשהצד המערבי שימש לרחצת נשים והמזרחי לגברים.

בחיוך רחב אני נזכר איך חלק מהגברים החרדים הצעירים היו נשכבים על החול בצמוד לגדר המפרידה ומציצים אל עבר חוף הנשים. שם, בין הגברות החסודות והבתולות הצנועות, היו גם "מסתננות" חילוניות שניצלו את העובדה שהחוף נפרד והיו משתזפות בעירום, מה שגרם לחרמנים החרדים ששכבו על החול החם והציצו על הפלא המופלא של נשים עירומות לעשות תנועות של "שכיבות שמיכה" על החול. 

יום אחד, כשהרב המכובד א' הגיע להתרחץ בחוף, התגריתי בו על עניין החרמנים שבועלים את החול תוך כדי הצצה לעבר חוף הנשים. הוא לא האמין לי. ירדתי איתו מסוכת ההצלה והגענו אל מאחורי החרמנים ששכבו צמודים לגדר, ואז צעקתי עליהם בקולי המפחיד "כולם לקום". הרב כמעט קיבל שבץ כשראה שצאן מרעיתו שקם בבהלה היה עם בגד ים מופשל ובולבולים זקורים בגין המראות המפתים שנראו לעיניהם המשתאות.



השבוע, כשבכיכר רבין נערך "כנס המשיח", נזכרתי בבלוף שנקרא הפרדה. יום לפני ההתכנסות הקדושה הגיע אלי אחד מאנשי הרב זמרוני מבת ים, איש הפלג המשיחי האקטיבי בחב"ד, וביקש שאעזור להם בקיום הכנס עם "ההפרדה". הטיעונים שלי שאינני מאמין שהרבי חי, שאינני מאמין בביאת המשיח, שאינני מאמין בבניין בית המקדש והגאולה הקרובה - לא עזרו. רק כשקמתי והתחלתי לצעוק: "אין משיח, אין אלוהים, לא תהיה גאולה", הוא התבאס והניח לי. 

הכנס נערך, היה קצת בלגן, היו קצת צעקות, קצת דחיפות. הנשים הדתיות הופרדו מהגברים המשיחיסטיים, היו צילומים בטלוויזיה, עימותים ברדיו, כתבות בעיתונים והיה פוסט מדליק בפייסבוק של דורון מ. כהן, משורר שזה עתה הוציא ספר ביכורים, שפרסם תמונה מהאירוע בכיכר ומעליה כתב שתי מילים "כיכר רבי" (גילוי נאות: המשורר כהן הוא עורך עיתון זה, ואני לא סובל אותו כבר כמה עשרות שנים, אבל אני מודה שלפעמים יש לו יציאות מבריקות).

לפני הרבה שנים שרתה על האומן היוצר דני ליטני רוח הקודש, והוא כתב שיר שמתחבר בצורה מדהימה לאירוע בכיכר רבי (לא יעברו הרבה שנים עד שהכיכר תהפוך לכיכר רבי). שם השיר: "ימות משיח".



הלכתי אתמול ברחוב

ולפתע ראיתי בכיכר העיר

המון אדם שרים

שאלתי: מה זה קורה פה

ואחד מהם ענה לי:

זהו כנס של אנשים מאושרים

אמרתי לו שזה לא יכול להיות

אין חיה כזאת, ובטח לא כאן 

במאה ה־20.

 

איי איי כמה טוב לי בחיי

אני לא מאמין שזה

שזה פשוט קורה לי

איי איי אולי שתיתי יותר מדי

אולי אני סתם הוזה וזה

זה פשוט נדמה לי.

 

אז פתחתי ת'רדיו

בחדשות הודיעו

שבעולם פתאום

פסקו המלחמות

האוזון התאחה לו

ויש אוכל בשפע

והשלום יגיע

קצת אחרי חצות

וחמור לבן חונה

ממול בית התפוצות

מלמעלה ניתן האות

נסים ונפלאות.

 

איי איי כמה טוב לי בחיי

אני לא מאמין שזה

שזה קורה לי

איי איי אייי ימות משיח אדוני

אולי אני סתם הוזה וזה

זה פשוט נדמה לי



2 כוכבת השבוע בכותרות הראשיות של העיתונים ובפתיחת מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה הייתה שלא ברצונה הגברת השנייה של המדינה (אחרי נחמה ריבלין, אשת הנשיא) שרה נתניהו. העיתונאי גיא פלג הביא תמלולי הקלטות שביצע ניר חפץ עם עובדי לשכת ראש הממשלה, שמהם יצאה הגברת נתניהו רע. חפץ, שהפך עד מדינה, יצא חרא.

חפץ מכר את הבוס שלו נתניהו והעיד בפרשיות 1000 עד 4000, וייתכן גם בפרשיות שיסומנו בין 5000 ל־10,000. ואם לא די בפרסום הקלטות ובסיפורי השערוריות שבהן מעורבת לכאורה שרה נתניהו, הרי שגם הפרשנים הבכירים של התקשורת הישראלית "חותכים" לה את הצורה ומכנים אותה בכינויים שאינם משאירים מקום לספק שהגברת זקוקה לטיפול דחוף. 

אגב טיפול, אחד מעורכי הדין שעסקו בענייני משפחת המלוכה הישראלית, רמז שענייני הגברת לא צריכים טיפול משפטי אלא טיפול רפואי, וכל מי שמעורב בעניינים הבין את הרמז במדויק.

לפני כ־28 שנה פרסמה היוצרת־פזמונאית־מלחינה־זמרת אלונה דניאל שיר חדש פרי עטה בשם "שׂרה". דניאל לא הכירה באותה תקופה את הגברת שרה נתניהו וכך גם מאזיני השיר, שבמשך 20 שבועות צעד במקומות מכובדים במצעד הפזמונים של רשת ג'. 

לדניאל רקורד מוזיקלי מפואר: היא שולטת בפסנתר, בגיטרה ובתופים, הופיעה עם יובל מסנר, ערן צור, רונה קינן, טל גורדון והרכבים מוזיקליים איכותיים רבים. רק שבמשאל רחוב מקרי בין כמה חבר'ה צעירים בשנות העשרה איש לא הכיר אותה (כולם מכירים את סטטיק ובן־אל).

כאמור, את השיר "שרה" היא כתבה, הלחינה ושרה לפני 28 שנה, ומי שיאמר לי שאינו מבין למה אני מפרסם את מילות השיר דווקא השבוע, שילך לשתות את המים של הירקון.



שרה יודעת לשחק אותה

אף אחד לא מצליח לספק אותה

היא אומרת: אני רוצה עוד

בשביל כבוד צריך לעבוד

היא מחייכת לעומד מולה

וכשהוא מנסה לומר לה עוד מילה

היא אומרת: זוז ותן לעבור

וכשהיא כאן אף אחד לא גיבור

 

כל אחד מחוויר מולה

איזו מין אישה גדולה, שרה

אל תאמר לה עוד מילה 

היא מטען של חבלה, שרה

 

שרה יודעת לשחק אותה

אף אחד לא מצליח לספק אותה

היא קולטת כל אחד ואחד

מסובבת על אצבע אחת

היא מחייכת לעומד מולה

וכשהוא מנסה לומר לה עוד מילה

היא אומרת: שתוק, אני כאן הבוס

את מקומי אף אחד לא יתפוס

אינני יודע על איזו שרה כתבה אלונה דניאל את השיר, אבל אני בטוח במאה אחוז את מי השיר הזה תואם בול. כבוד, אלונה.

3 בדצמבר 2012, בכנס השקת הקמפיין של הליכוד בבנייני האומה בירושלים, בתום נאומו של המנהיג נתניהו, כשהקהל שואג "היידה ביבי, היידה שרה", עלתה על הבמה הזמרת שרית חדד. כשהיא עומדת לצדו של המנהיג הדגול היא שרה לו את השיר "אתה תותח". הקהל השתולל מהתלהבות, הזמרת חייכה חיוך ענק של אושר, הוד צניעותו נתניהו השפיל את עיניו במבוכה, וחדי עין יכלו להבחין בדמעה אחת או שתיים כשחדד פצחה בשירה המרגש "כשהלב בוכה".

משביתי שמחות סדרתיים ציינו לאחר שראו את האירוע, שאם לחדד היו ביצים והומור, היא הייתה בוחרת לשיר שיר אחר שלה, שאותו חיברו עבורה מאיר עמר ואיתי זילברשטיין. שם השיר (משנת 2003) "קצת משוגעת", ואם תייחסו אותו לאשת ראש הממשלה זה על אחריותכם.

בחיים כמו שהם 

ממני אי אפשר להתעלם

איך כולם תמיד חושבים

מנסים לקבוע לי כללים

 

בעולם הזה מותר

לא לדעת שום דבר

האיפור רק מכסה

זרוק מילה ותנסה

 

אני יודעת שכולם חושבים ש...

אני קצת משוגעת

אבל לא באמת אכפת לי

כי רק אני יודעת

לא חשוב אתמול

לא חשוב מחר

הכל אותו דבר

לא חשוב אתמול 

לא חשוב מחר

 

לא משנה לי מה אומרים

לא משנה לי מה חושבים

הוא יכול להביא לי זר ורדים

הוא יכול לבנות לי מגדלים

 

 

לא משנה לי מה אומרים

לא משנה לי מה חושבים

הוא רוצה רק כלב וילדים

אני רוצה לחיות את החיים

 

אני יודעת שכולם חושבים ש...

אני קצת משוגעת...



מן הראוי להזכיר שהגברת נתניהו היא פסיכולוגית בשירות הציבורי, עוזרת לניצולי שואה ובני משפחות השכול, אם, בת, אחות ובעלת תארים אקדמיים.