על שולחן העבודה שלי מונח עותק של הספר “איך להיפרד מהטלפון ולזכות בחייך בחזרה תוך 30 יום!” שיצא לאחרונה בהוצאת מודן. אני מאוד רוצה לקרוא. אחרי הכל, כך טוענת המחברת קתרין פרייס, תשעה מתוך עשרה אנשים מודים שהם מכורים לסמארטפון שלהם. אולי אני העשירית? לא, את לא, מהדהד קולה של פרייס. “העשירי או העשירית משקרים”.

אני מניחה שבספר הזה אקרא על תוכנית האב של המוחות שהמציאו את הסמארטפון, שחשבו שככל שהוא יהיה סמארט, כך האנושות תהיה יותר טמבלית. אני מאמינה שאקרא גם על הדופמין שמשתחרר אצלנו בכל פעם שהודעה מזנקת אל חיינו. אני מניחה שהיא מציעה גמילה בהדרגה ואזורים נקיים מטלפונים, אבל אני לא יכולה להתפנות לקרוא את הספר, כי יש לי הודעות בוואטסאפ של הנייד, שהתקנתי כמובן גם במחשב הנייח שלי, כדי שלא אפספס כלום. 

אני לא יכולה להתפנות לקרוא אותו, חרף רצוני העז, כי יש לי המון הודעות דוא”ל להשיב עליהן. הרי אם לא אענה להודעות הדוא”ל חיש מהר, יצוץ לי השולח בוואטסאפ, יגבה את עצמו בשיחת טלפון כדי לוודא שלא החמצתי כמובן את הודעתו החשובה, שעליה תלויה האנושות ובגינה עלול להיבלם קיומה. ואם כל אלה לא יעזרו, שולח ההודעה עוד עשוי לטפס על מרזבי, לשרבב ראש דרך החלון ולומר: “למה את לא עונה? שלחתי מזמן, כבר חמש דקות”.



***

חמושה בידיעה הזו ובהכרה מעורפלת בגלל הודעות הניתכות עלי מכל עבר, אני מנהלת שיחה עם ילדת פלא בת 8, שקיבלה – נכון – סמארטפון ליום הולדתה. “בואי נפתח קבוצה!”, מציעה לי החמודה הזו בעיניים בורקות ומתכוונת כמובן לוואטסאפ, “קבוצה של שתינו!”. אני רוצה להסביר לה ששתיים זו לא קבוצה, אלא רק זוג, ועל פי כל הכללים, שלושה ומעלה, כמו שטבע חוקר הפולקלור אקסל אולריק, רק הם נחשבים לקבוצה, אבל בדיוק נכנסות אלי כמה הודעות שאני מוכרחה להשיב להן. 

אני רוצה לומר להורים שלה: התחרפנתם? למה לקנות לילדה בת 8 סמארטפון? עד עכשיו היא הייתה נקייה, למה להפוך אותה לג'אנקית? אבל אז אני מקבלת הודעה מהמחנך של הבן שלי בבית הספר, נכון, לנייד. הוא עובד גם בחופש הגדול, כמו כולנו, ויש לו בשורה חשובה. 

באותו רגע ממש אני שומעת ממנה כי משום שלא היה לה סמארטפון, היא לא ידעה שאחת האמהות ארגנה יום כיף לכל הבנות בכיתה, והיא נשארה בחוץ. היא עצובה מאוד, לא מאמינה שזה קורה לה. הקטנה הזו, בת ה־8, מקוננת עכשיו כמו בת 100 בקברות צדיקים. היא באמת מאמינה שבלעדי הסמארטפון, החיים חולפים לידה. ואתם יודעים מה? היא צודקת. 

סמארטפון, כך תוכנתנו לחשוב בזמן קצר מאוד יחסית לזמן קיום האנושות, הוא זה שקובע היום את הימצאותו של אדם בעולם או את היעדרו. אם אתה לא שם, אתה לא קיים. התקשורת עם החברים שלנו מושתתת על הודעות. אנחנו מביעים יגון, שמחה או כעס באמצעות פרצופים מטופשים. אנחנו מנהלים חיי חברה סוערים – לכאורה – בתוך האינצ'ים הספורים האלה. נציגי מערכת החינוך מנהלים תקשורת ערה עם התלמידים ועם ההורים באמצעות הודעות, חיי המשפחה מתקיימים בתוך הטלפון הנייד, זוגות נפרדים וחוזרים בתוכו.

אני לא מתה על ציטוטים, אבל כאן מרגישה חובה להזכיר שג'ון לנון כתב לבן שלו שון בשיר Beautiful Boy: "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות”. ובכן, ג'ון יקר, הלוואי. נדמה לי שמה שהספקנו לשכוח זה שהחיים זה מה שקורה מחוץ לסמארטפון, בזמן שהאף שלנו תקוע בתוכו. תהיו בקשר, אני הולכת לקרוא. המרזב שלי לרשותכם. 

בדק בית 

כמי שגדלה בשנות ה־70 וה־80, יש סיכוי טוב שכתפיי שחוחות בגלל משקל הילקוטים עוד טרם הועמסו בספרים ובמחברות, כך שאני מוצאת את העובדה שלילדים של היום יש מבחר גדול ובמשקל קל לא פחות ממשמחת. תיק גב קיימברידג', למשל, מציע חלוקה לחמישה תאים: בתא הראשי מקום מרופד למחשב נייד, תא נוסף שמתאים לטאבלט או מיני־מחשב נייד ויציאה לאוזניות. זה מעבר דרמטי מהתיק הקודם של צעיר בני הבית שהסתפק עד עכשיו בילקוט עם תא אחד ענק ועוד אחד קטן. אפשר לאחסן את כל הדברים בצורה מאורגנת ונוחה, ויש גם תא סודי בחלק האחורי לשמירת דברים בעלי ערך ושני תאים לבקבוקים. מידות: גובה - 47 סנטימטרים, רוחב - 30.5 סנטימטרים ועומק - 22.5 סנטימטרים. נפח - 32.5 ליטרים.

תיק Totto מדגם Cambridge של חברת פלפוט, מחיר: 199 שקלים, להשיג בחנויות ובאתר פלפוט

המלצתרבות

המוזיאון לאמנות האסלאם כבר מזמן ביסס את מעמדו כאחד המקומות שמאוד כדאי להגיע אליהם עם הילדים, הודות לתערוכות ולפעילויות המושקעות. במסגרת "אלף לילה ולילה – קיץ של הצגות מהאגדות" בהפקת תיאטרון "בלאגינא" – תיאטרון ירושלמי נודד, יתארחו ברחבי המוזיאון בארבע הצגות מקוריות המעניקות פרשנות עכשווית לסיפורי אלף לילה ולילה: "אלאדין ויסמין", "סינבד המלח", "עלי באבא ו־40 השודדים" ו"סיפורי ג'וחא" (בימים א'־ה', עד 23 באוגוסט, בשעות: 10:30, 11:30, 12:30 ו־13:30). לצד ההצגות, יתקיימו סדנאות יצירה ברוח אמנות האסלאם כמובן (10:00־15:00). 

אפשר לשלב סיורים מודרכים בתערוכה החווייתית "חמסה חמסה" (שתתקיים עד 23 באוגוסט בשעה 12:00). בפתח הכניסה למוזיאון, ניצבת על הרצפה בובת חמסה ענקית מבד צמרירי ונעים למגע שיצר קן גולדמן. הבובה מזמינה את הילדים לחבק אותה, ובעצם "מרפדת" עבורם את הכניסה למקום. עוד בתערוכה: קיר ענק שעליו תלויות 507 חמסות מסוגים ומינים שונים שנרכשו ברחבי המדינה. עוד מוצע למבקרים הצעירים Hi Five שיצרו חברי סטודיו דוב אברמסון, המאפשר לבחור מבנק דימויים הכולל 113 חמסות את זו המועדפת על המבקרים.

המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, פרטים בטלפון: 02-5661291 ובאתר המוזיאון, הפעילויות כלולות בדמי הכניסה