בקיץ 1970 נשלחתי לסקר מטעם "מעריב" את שבוע העלייה שנערך בצרפת ביוזמת הסוכנות היהודית. הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים היה עדיין ברקע. הוא הגביר את ההזדהות של יהודים בעולם, ויהודי צרפת בתוכם, עם ישראל ועם יהדותם. ישראל ביקשה לנצל את ההזדמנות למינוף העלייה. במשך כמה ימים הייתי צמוד למנכ"ל מחלקת העלייה של הסוכנות, האלוף במילואים עוזי נרקיס, במסע על פני ערים שונות בצרפת. מי שהיה אלוף פיקוד מרכז במלחמת ששת הימים הגיע לצרפת עם הילה של משחרר ירושלים והכותל והתקבל ממש בהערצה. בלי לחשוש ובלי להצטעצע קרא בכל מקום ליהודים לעלות לישראל.
באסיפה בעיר טולוז התעמת איתו אחד הנוכחים. נרקיס אמר שישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים ושהניצחון שהרחיב את גבולותיה מגביר את הביטחון הזה. יהודי שהציג עצמו כז'אק טען נגדו שישראל עדיין מוקפת מדינות עוינות הרוצות לחסלה. הן צוברות כוח ובעתיד יהוו איום גדול ומסוכן יותר, ואילו בצרפת חיים היהודים בשקט ובשלווה. "זה עלול להתהפך כל יום", הטיח בו נרקיס, "והאנטישמיות תרים ראש". בתום האסיפה שוחחתי עם ז'אק. הוא הציג עצמו כציוני תומך ישראל, אבל טען ששלום משפחתו חשוב לו יותר מהכל. "אולי פעם, כשיהיה שלום בין ישראל והערבים, נעלה", אמר. כעבור כשלוש שנים נתקלתי בו במפתיע במשרדי הסוכנות היהודית בירושלים.
נפלנו זה לזרועות זה ושאלתי בתמיהה גדולה: "מה אתה עושה כאן?", "עליתי לישראל", הוא השיב, ואני נותרתי פעור פה. "מה קרה, יש פה כבר שלום?'', עקצתי אותו. "בוא נצא לקפה ואספר לך", השיב. יצאנו, וכך סיפר: בתי התאהבה במוסלמי יוצא תוניס, גוי משכיל ונחמד, והתעקשה להתחתן איתו. החרמנו את החתונה, אבל זה לא שינה את דעתה. איבדנו אותה. ואז הבנו שהסכנה הביטחונית האמיתית הנשקפת ליהודים בצרפת היא נישואי התערובת וההתבוללות. החלטנו להימלט מפני הסכנה למקום הכי בטוח מבחינה זו, לישראל.
היום מתברר שבעימות ההוא בטולוז צדקו שניהם. הכל התהפך, כנבואת נרקיס. האנטישמיות אכן מרימה ראש ומסכנת חיי יהודים בצרפת. ומאידך, האיומים על ישראל גברו, כתחזיתו של ז'אק. בעיני יהודים רבים בגולה ישראל אינה עוד מקום מקלט בטוח לעת צרה. עקב כך ונוכח החיבוק שמעניקה עכשיו הממשלה שם ליהודים, קשה לדעת אם אכן תהיה יציאה יהודית גדולה מצרפת, ואם כן תהיה, יש מקום לחשש שהכתובת לרבים מהם לא תהיה ישראל. ועם זאת, צודק ראש הממשלה כשהוא קורא ליהודי צרפת לעלות.
למרות הכל, ישראל עדיין בטוחה ליהודים יותר מאשר צרפת. כאן יש מי שמגן על האזרחים, ובהצלחה ניכרת, מפני חורשי הרע שמסביב, ואילו בצרפת ההגנה הניתנת למוסדות יהודיים בימים אלה זמנית בהחלט. מנהיגי צרפת אינם אוהבים את הקריאה הזאת. הם לא אהבו אותה גם ב־ 2003 , כשבאה מפי ראש הממשלה שרון בעקבות תקריות אנטישמיות. הנשיא שיראק כעס וגורמים צרפתיים רשמיים גינו והאשימו את שרון בהתערבות בענייניה הפנימיים של צרפת. זה לא הזיז לו וזה אינו צריך להזיז גם לנתניהו. זוהי התערבות שראש ממשלה ישראלי מחויב בה, בעניינים הפנימיים של העם היהודי.