מותו של ד”ר אלברטו ניסמן התרחש בצירוף מקרים מעניין. הוא נמצא מת עם כדור בראשו בדירתו בבואנוס איירס, שעות אחדות לאחר שמסוק ישראלי - כך על פי פרסומים זרים – שיגר שני טילים שהרגו שישה לוחמי משמרות המהפכה של איראן ושישה לוחמי חיזבאללה בצד הסורי של רמת הגולן. ביניהם היו גנרל איראני שמילא תפקיד בכיר במלחמת האזרחים בסוריה, וג’יהאד מורנייה, בנו של עימאד, שר הביטחון של חיזבאללה שחוסל בדמשק ב־ 2008 .
מותו של ניסמן קרה גם שעות אחדות לפני שעמד להעיד בפני ועדה של הקונגרס ולאשש את האשמותיו כי הנשיאה כריסטינה קירשנר ושר החוץ היהודי שלה, הקטור טימרמן, הובילו מסע למחיקת עוונותיה של איראן על פעולת הטרור שהייתה מעורבת בה ב־ 1994 . ניסמן היה התובע הציבורי בארגנטינה. הוא הפגין יושרה, אומץ לב ונחישות בניהול חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית.
החקירה הראשונה נוהלה בידי השופט חוזה גליאנו. אומנם, שלטונות ארגנטינה הוציאו צווי מעצר בינלאומיים נגד מורנייה ו־ 12 פקידים איראניים, אך החקירה נוהלה ברשלנות ובנרפות. ב־ 2004 ניקה בית משפט במדינה את כל החשודים הארגנטינאים במעורבות בפיגוע. שנה לאחר מכן הודח גליאנו לאחר שנמצא אשם באי סדרים. אחר כך התברר כי שילם 400 אלף דולר כשוחד לעד מפתח כדי שיפליל קצין משטרה ויסיט את האשמה מאיראן.
גליאנו ניסה להגן על הנשיא דאז, קרלוס מנם. זה הוחלף בידי נסטור קירשנר (בעלה של הנשיאה המכהנת), שהגדיר את התנהלות החקירה “בושה לאומית”, וכאן נכנס לתמונה ניסמן. הוא החליף את גליאנו, ובאומץ לב בלתי רגיל, תוך כדי סבלנות ברזל, אסף פיסת מידע אחת לשנייה והרכיב את הפאזל. המחבל המתאבד בא משורות משפחת ברו, שאנשיה נחשבו לנאמני חיזבאללה. סייענים מקומיים השתתפו בשלבים שונים של המבצע.
ב־ 2007 , כשניסמן ביקר בישראל, ראיינתי אותו. הוא אמר לי “אין לי ספק שהבכירים ביותר בהנהגה האיראנית ובחיזבאללה אחראים למתקפות בקהילה היהודית ובשגרירות ישראל”. אף שידע כי איראן לעולם לא תסכים להסגיר את המבוקשים, הוא המשיך לדבוק בעמדתו ותבע שממשלת ארגנטינה לא תבגוד בזכר הקורבנות כדי לקדם את האינטרסים המסחריים שלה. ואת זה בדיוק רצו לעשות הנשיאה קירשנר וטימרמן. הם ביקשו למחוק את פשעי איראן כדי לקדם עסקת נפט תמורת דגנים. כחלק מהעסקה הם הציעו בציניות לפני כשנתיים ששתי המדינות יקימו “ועדת אמת” שתחקור את הפיגועים. ניסמן, ארגונים יהודיים, ישראל ורבים בעולם ובארגנטינה יצאו נגדם.
מעטים מאמינים שניסמן התאבד, כפי שאולי קירשנר וטימרמן היו רוצים שנאמין. יומיים לפני עדותו הוא הביע חרדה לגורלו. אם אכן נרצח ומותו בוים כהתאבדות, השאלה שנותרה פתוחה היא מי רצח אותו ובהוראה של מי: נשיאת ארגנטינה או מנהיגה העליון של איראן.