האם נורתה השבוע יריית הפתיחה למלחמת לבנון השלישית? כנראה שלא. החיסול בסוריה אומנם העלה אותנו על נתיב של הסלמה מול חיזבאללה ואיראן, אבל כל השחקנים במערכה הזאת רציונליים וכבר התנסו במלחמה שלא רצו בה. שני הצדדים, חיזבאללה וישראל, גם מבינים היטב את היקף החורבן שתמיט מלחמה כזאת, בעיקר על לבנון אבל גם על ישראל, ולכן רוב הסיכויים ששיקול הדעת יגבר ושההסלמה תהיה מבוקרת.


התקשורת הישראלית נהגה מאז מלחמת לבנון השנייה לקשור כתרים של אמינות למנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, כמי שמקפיד לדייק בדבריו. הוא כבר מזמן אינו כזה. אם תסכמו את כמות האיומים החלולים והשקרים שהשמיע מאז 2006, תגלו מנהיג שאיבד את הביטחון העצמי שלו מול ישראל. האיש שהתגאה בכך שהוא מכיר את החברה הישראלית כאת כף ידו, שהוא פותח את הבוקר עם העיתונים מישראל ויודע בדיוק מה הציבור כאן רוצה לשמוע - איבד מזמן את היכולת לחזות אותנו, והוא יודע את זה.

הוא עבר שורה של מבחנים קשים בשמונה השנים האחרונות: מחיסול עימאד מורנייה והגנרל הסורי מוחמד סולימאן, ועד לחיסולו של חסן לקיס, וביניהם כשמונה תקיפות שמיוחסות לישראל בסוריה ובלבנון של שיירות נשק שיועדו אליו - ובכל המקרים נאלץ להבליג או להסתפק בתגובה יחסית מינורית.

כדי לוודא שהוא לא טועה, מאז 2006 מלווה אותו כמו צל קצין משמרות המהפכה בשם חסן מהדווי. התפקיד של מהדווי הוא לוודא שנסראללה לא הולך שוב למלחמה כשטהרן לא רוצה בה, אבל גם לוודא שיציית ללא היסוס לפקודה לפתוח במלחמה אם טהרן תיתן אותה.

המפלצת שבנתה איראן בלבנון נועדה לשתי תכליות: להרתיע את ישראל מלתקוף את מתקני הגרעין של איראן, ואם תעז לתקוף - חיזבאללה יהיה העונש. חיזבאללה לא נועד לצאת למלחמה כוללת נגד ישראל בתגובה על כל פגיעה בסמל לבנוני או בגנרל איראני. לכן כשמנסים לחזות מה תהיה תגובת הארגון, צריך להבין שהם פועלים בזמן מזרח תיכוני ולא בקוצר רוח ישראלי. הם יעבדו את האירוע וינסו למצוא נוסחה שמצד אחד תכאיב לישראל, ומצד שני לא תסכן אותם במלחמה כוללת. עד כמה שחיזבאללה יודע להכאיב לישראל, והוא יודע, הוא גם מבין שמחיר מלחמה כזאת יהיה חורבן לבנון ואולי גם קריסה של בן הברית הסורי. שימורו של בשאר אסד, שמחזיק בנתיב האספקה העיקרי בין איראן לחיזבאללה, הוא האינטרס העליון כרגע.
 
כדאי גם להביא בחשבון שהתגובה לחיסול לאו דווקא תהיה בדמות פעולה בודדת. היא עשויה להיות בהחלטה על שינוי מדיניות, או אולי מימוש משימתו של ג'יהאד מורנייה: ייסוד חזית פעילה מול ישראל בגולן.

נשאלתי השבוע אין ספור פעמים אם עיתוי הפעולה קשור לבחירות, והתשובה שלי היא: לא, אבל הכל עכשיו קשור לבחירות. גם הדרך שבה התקשורת סיקרה את החיסול לא הייתה נקייה משיקולים פוליטיים, וגם מקבל ההחלטות הבכיר בישראל לא יכול באמת להתנתק משיקולי בחירות.
 
כל בר דעת מבין שאת עיתוי הסיור שערכו מורנייה ואנשיו לא ישראל הכתיבה. לכן השאלות הרלוונטיות - אם ישראל אכן אחראית לתקיפה - הן מה ידעו מקבלי ההחלטות בישראל על המועמדים לחיסול, והאם היו עושים אותו שיקול גם בימים שאינם ימי טרום בחירות.

בחלק מכלי התקשורת צוירה תמונה של מקבלי ההחלטות בישראל, המדינאים ואנשי הצבא, כחבורה מבולבלת ונבוכה שלא הבינה את משמעויות האירוע הזה. סביר להניח שהתיאור הזה רחוק מהמציאות. החלטה לבצע פעולה כזאת לא מתקבלת בן רגע. כשיש מידע ראשוני על היתכנות מבצעית, או "מתפס" בשפה המודיעינית, וזה קורה בדרך כלל ימים לפני - מתקבל אישור עקרוני להכין מבצע.

בעת המתפס, כשהמטרה נמצאת כבר על הכוונת, יש מערכת ארוכה של אישורים, בירורים והתלבטויות עד למתן האישור הסופי. בזמן הזה יש הפללה
של המטרה, יש זיהוי של כל הנוכחים, וישנה ההתלבטות אם לפעול. החלטות כאלה תמיד מלוות בהתלבטויות, וגם במקרה הזה אפשר להניח שהיו דעות לכאן ולכאן, בעיקר בגלל נוכחותו של הגנרל האיראני. אם הוחלט בסופו של דבר לתקוף - זה היה על אף נוכחותו של הגנרל ולא בחוסר ידיעה.
 
בשש שנותיו של נתניהו בתפקיד יוחסו לישראל שורה של פעולות חשאיות וחשאיות למחצה נגד חיזבאללה בלבנון ובסוריה. רבות מהן הכילו מקדם סיכון
גבוה לישראל. ראש הממשלה, שבמשך רוב הקריירה שלו לא נודע כאדם נועז במיוחד, נסמך בכל המקרים האלה על שר הביטחון שלו. בקדנציה הקודמת זה היה אהוד ברק, ובשנתיים האחרונות זהו בוגי יעלון, שניהם רמטכ"לים לשעבר, אנשים החלטיים ועתירי ניסיון.

בין היתר, יוחסו לישראל פעולות נועזות ביותר, כמו חיסולו של חסן לקיס, קצין הרכש והטכנולוגיה של חיזבאללה, ביריות מטווח קרוב מחוץ לביתו. אבל
זו הייתה פעולה שלא ניכרו בה טביעות אצבע ישראליות. חיסול שמתבצע ממסוק הוא בעל חתימה מובהקת שלא מאפשרת לצד השני להכיל וכופה עליו להגיב.
 
בניגוד לברק, שלעולם יצר אצל שומעיו תהייה מה האג'נדה הנוספת שמסתתרת מאחורי הדברים שהוא אומר, יעלון הוא אדם שפיו ולבו שווים, בצורה
קיצונית. אין לו הרכיב הציני שיכול לאפשר תקיפה כזאת כלהטוט בחירות. ההזדמנות לחסל את כל הנהגת תשתית הטרור החדשה שתכנן חיזבאללה להקים
בגולן הייתה נראית לו אטרקטיבית בכל עת, ולאו דווקא עכשיו.
 
הפגיעה במורנייה, באבו עיסא ובאללה דאדי לא תמנע מחיזבאללה לייסד חזית טרור בגולן נגד ישראל, אבל היא תעכב אותו. במאבק בטרור לא כל חיסול צריך להיות מכריע כמו חיסול מורנייה. לפעמים גם העיכוב וגם הלחץ שזה יוצר בצד השני הם רווח מספיק חשוב.
 
אם חשבתם שהצמרת הישראלית במבוכה, תחשבו מה קורה בחיזבאללה ובאיראן אחרי חיסול כזה, שגם חשף על הדרך את העובדה שהם פועלים בגולן,
בניגוד להצהרות שלהם. האם זה היה שווה? רק אחרי שנספוג את התגובה נוכל לדעת.