אמיר זוהר על פרישת קובי כהן ועל חיסול עד המדינה נגד רוחן

“מפולת הניצבים”, המונח שטבענו כאן בחודש אוקטובר אחרי עוד ניצב ש”התפוטר”, הפך זה כבר למטבע לשון בנחלת הכלל, אבל גם לצרה הפרטית של מפכ”ל המשטרה יוחנן דנינו. הודעת הפרישה של ניצב  קובי כהן בשבת מסמנת למפכ”ל על ניצב חמישי הנושר מסגל הפיקוד הבכיר שבחר. הניצבים ה”מתפוטרים” של דנינו, כמו גם אלה של דודי כהן לפניו, הסתבכו בקשר פסול עם שוטרת, לרבות ניצב ארביב שנאלץ לפרוש על רקע פרשת פינטו, אבל גם ברזומה שלו היה קשר בעייתי עם קצינה פקודה.

כך גם ניצב ברונו שטיין המרשים והחביב, שאף הוא נחקר על קשר פסול עם אישה מהלשכה לפני שפרש בסערה לאחר פרסום תמונתו במסיבת יום ההולדת לבתו של עו”ד רונאל פישר המסובך עד צוואר. קצינים חרמנים ומושחתים? הגדרה טוקבקיסטית מתבקשת, אבל בעוד אחריותם הפלילית בעבירות הצווארון הלבן טרם התבררה, על החלק הראשון בהגדרה נראה שכולם מסכימים. מאורי בר לב ואילן פרנקו המוערכים, שהלכו שבי אחרי יופיה של אורלי אינס, ועד ניסו שחם רב המעללים, יוסי פריינטי העממיקו, ואפילו קובי כהן האפרורי, האחרון שהיית מאמין עליו.

במוחם הקודח של כל המודחים הבכירים מהמשטרה, בדיוק כמו אצל המפקדים הנועזים מהצבא והפקידים המבאסים במגזר הציבורי, לרבות נשיא המדינה לשעבר, מככבות שוטרות וחיילות, פקידות וסתם עובדות, נאות ומוקפדות, סקסיות וסתם חינניות, אשר סובבו להם את הראש משל התהלכו בלשכותיהם כאילו הן כוכבניות וירטואליות מעוררות השראה באתרים פורנוגרפיים. כמובן שלכל אלה יש אחריות פלילית, על פי החוק למניעת הטרדה מינית (1998), שנועד למנוע פגיעה בכבוד של נשים וגברים מעצם ההתייחסות אליהם כאובייקט מיני, ועל פי התקנות בחוק (חובות מעביד) האוסרות ניצול יחסי מרות בעבודה לצורך קיום קשר מיני, גם בהסכמה.

אבל בניסיון להבין את התופעה הכואבת משהו של מפולת הניצבים, הגנרלים והפקידים הבכירים, ואולי אף למנוע אותה או לפחות לצמצמה, נראה כי תחום היחסים בהסכמה שווה דיון נוסף לצורך תיקון החוק והתאמתו לעידן המתירני המאפיין נשים וגברים. כולנו חרמנים. מלבד ההסכמה הציבורית לאחריות הפלילית המוטלת על גבר המנצל יחסי מרות לקיום יחסים אסורים בהסכמה, ומודח, מפוטר ויש שאף נעצר, אולי הגיעה העת להטיל אחריות פלילית שווה גם על אישה הנעתרת ומקיימת יחסים פסולים בהסכמה עם הבוס שלה – “העבריין”.

אחריות מהסוג הזה אולי תמנע את מבול תלונות הסרק של נשים נצלניות המכורות למשענת של הסמכות – יש המון כאלה בצבא, במשטרה ובשאר מקומות העבודה – אך מגששות את דרכן למח”ש, למצ”ח ולתחנות המשטרה באמצעות מכתבים אנונימיים ומקורבים, כאשר הקשר מנותק באופן חד־צדדי מצד הבוס או הבוס לשעבר. אם לא ייעשה דבר, נמשיך לכתוב כאן בשבתות אביביות פרשנויות צבעוניות על נזקי הטבע במדרון החלקלק של החוק למניעת הטרדה מינית.

2. כולנו מאוימים

עם כניסת השבת והחיסול של שי (צ’יקו) בכר בהוד השרון, חטפה המשטרה סטירת לחי מצלצלת נוספת, במקום הכי חזק שלה – המאבק בפשיעה. ההצלחות במאבק נגד פשיעת הרחוב יצרו מצב שבו לעבריינים “עם ראש” כבר לא משתלם לפרוץ, לשדוד ואפילו לסחור בסמים - כי למה למכור סמים אם אפשר למכור כסף? בשוק הזה מתחרים כיום כמה עשרות עבריינים בכירים אשר עומדים בראש קבוצות גרעיניות קטנות וממודרות על בסיס משפחתי ושכונתי בדרך כלל, שחבריהן מפעילים עבריינים זוטרים במשימות גבייה, רכישת אמל”ח וביצוע החיסולים בפועל.

עברייני הגל החדש, במקום להתעורר בבוקר ולחפש אינפורמציה על “מכה” טובה, שוד, עסקת סמים, מחפשים פרנסה ברכיבים לבניית מטעני חבלה. המגיפה התפשטה לכל רחבי הארץ, ומספר תיקי האמל”ח עולה בהתמדה. בהתאמה להתחמשות בעולם התחתון, המשטרה מתקשה לאבטח את המספר הבלתי נתפס של הפרסונות המאוימות. מלבד כמה עשרות קציני משטרה ופקידי ממשל המוגדרים כמאוימים על רקע עבודתם, יחידת האבטחה בשיתוף הימ”רים ולהב 433 מספקת בו זמנית מעטפת הגנה כזו או אחרת גם למאות עדי תביעה וסוכנים סמויים – חלקם מסתובבים עם שניים ושלושה מאבטחים צמודים 24 שעות ביממה.

במקרה של שי בכר, הוא סירב לקבל הגנה, בדיוק כפי שניסה להרחיק את עצמו מהעדות שמסר נגד אבי רוחן וחבריו. במשטרה מציינים כי חרף הסירוב לשתף פעולה והיעדר מודיעין ספציפי על כוונה לחסל אותו, הם עדיין חשו מחויבים לספק לו מעטפת הגנה מסוימת, אבל גם הם מתקשים להתווכח עם מבחן התוצאה הקשה. על רקע הריבוי בנסחטים החוששים להתלונן, והביקורת נגד המשטרה על כך שאינה מונעת את הפגיעה בנסחטים,

התפתחה מורשת קרב חדשה: אוספים ראיות עצמאיות על הסחיטה מהסביבה של הנסחטים, כאשר הם משוחחים עם בני משפחה, מקורבים ושוטרים, ומשתמשים בראיות לאישום נגד הסוחטים. זה בערך מה שקרה במקרה של בכר, שהיה מוכר למשטרה מפעילות הארגון, לאו דווקא מהצד הקורבני. כאשר סירב להעיד נגד רוחן, יעד מועדף ביותר עם חשבון פתוח על רקע חיסול המודיע המשטרתי אבי סלהוב מכנופייתו לשעבר, הם סירבו לוותר על התיק הנחשק. לכאורה נראה כי את המחיר שילם בכר בחייו בערב שבת - גם אם חייבים לסייג את האמירה הזו בשם הספק בלבד.