השוטר הרע והשוטר הרע: על אובדן האמון במשטרת ישראל

השחיתות המתחילה מלמעלה מגיעה עד אחרון השוטרים. כמובן שיש שוטרים ישרים, אנשים טובים שבאמת רוצים להגן על החוק ועל אזרחי המדינה. אבל ריח רע מאוד עולה מהארגון שאמור לסמל ניקיון כפיים, והקורא לשאר האזרחים לשמור על ניקיון זה. למה אזרחי ישראל לא סומכים על המשטרה? כי המשטרה מורכבת משוטרים שיכורי כוח. וכוח, כידוע, הוא דבר משחית.

הבעיה היא שאין לנו אופציה אחרת. המשטרה היא סוג של מונופול. נכון, זה משפט מוזר, כמובן שיש רק משטרה אחת, אבל דמיינו מציאות שבה יש למשטרה מתחרה, האם היא הייתה מרשה לעצמה לנהוג כפי שהיא נוהגת? האם הייתה מרשה לעצמה להיות אפילו קצת פחות ממצוינת? 

הכל מתחבר: פרשת השחיתות של ישראל ביתנו לא הייתה מגיעה לממדים כאלה אילו היה אמון במשטרה. אילו הייתי גזברית במועצה אזורית, ומישהו היה בא וסוחט אותי, הייתי רצה ומתלוננת, לו הייתה לנו משטרה ראויה לשמה. אבל מכיוון שהמשטרה מושחתת, והשר שלה חבר באותה מפלגה של הסוחט, מה עלי לעשות? מדוע שאאמין למשטרה? הרי ברור שאני במלכוד.

עד המדינה שי בכר חוסל בפיצוץ מכוניתו. בכר היה אמור להעיד נגד אבי רוחן, ראש משפחת פשע באזור השרון, אבל למרות הבטחת המשטרה להגן עליו – הוא נרצח. למה שאזרחים נוספים יתלוננו במשטרה אם זו אינה מגינה עליהם? למה שמישהו יסכים להיות עד מדינה אם אין למשטרה כיסוי למילים שלה? 

ברהט ניידת משטרה “נקלעת בטעות" (לדברי דובר המשטרה המתנצל) ללוויה הלא נכונה וכמעט מבוצע לינץ’ בשוטריה. בשכונות ערביות ובערים ערביות אין דריסת רגל למשטרה. אין משילות. אין חוק ישראלי. אם תיקלע ניידת של משטרת ישראל, של שוטרים חמושים, למקום הלא נכון בזמן הלא נכון – היא זאת שתותקף, ולא הפושעים. והיא זאת שתצטרך להתנצל.

במדינה מתוקנת יש אמון בין המשטרה לאזרחים שומרי החוק שבה. לשם קיום משטר יציב יש הכרח במערכת יחסים שכזאת: אזרח יתלונן על פשע – המשטרה תחקור ותתפוס את הפושעים. אבל כשהמשטרה היא חלשה, ובה בעת שיכורת כוח, מושחתת ומפוחדת – אין לנו אמון בה.

במצב כזה אין לרפורמה זו או אחרת השפעה על המצב. כשלחי אחת בתפוח רקובה – אפשר להסיר את הנגע, אבל הגענו למצב שכבר אין תפוח. הפרי הרקיב ותסס. לא נותר אלא לעשות ריסט למערכת כולה, ולטהר אותה לחלוטין מכל הרע והמושחת והמטריד והחולה. מגיעה לנו משטרה נקייה, חזקה וטובה.