נשיא על הכוונת: אובמה הוכיח שלישראל אין מה לחפש אצלו

עד אשר המורדים ההוטים השתלטו על תימן בחודש שעבר, נהנתה ארה״ב מיחסים טובים עם המשטר. תימן שימשה מרכז מבצעי עבור כוחות מיוחדים של הצבא האמריקאי, שבשיתוף פעולה עם שירותי מודיעין תימניים ניהלו מלחמה שקטה נגד אל־קאעידה שפועל במדינה באופן נמרץ.

עם עליית משטר ההוטים, ובעקבות פינוי השגרירות, באה אל קצה המלחמה הזאת בתבוסת האמריקאים. ההוטים אינם מעוניינים בסיוע אמריקאי כדי לנצח את אל־קאעידה.

מי שנהנית מסיוע אמריקאי במערכתה נגד דאע״ש, הספיח של אל־קאעידה, היא איראן. המערכה המערבית בהובלת ארה״ב נגד הארגון הג׳יהאדיסטי בעיראק ובסוריה מחזקת את כוחה ומעמדה של איראן בשתי המדינות. כפי שדיווח מעיראק כתב ״בלומברג״, אלי לייק, לפני כשבוע, הצבא העיראקי כבר הכפיף את עצמו למיליציה השיעית באדר, שמפקדיה מקבלים את פקודותיהם ממשמרות המהפכה האיראניים.

אובמה לא מביע כל התנגדות להשתלטות איראן על תימן ועיראק. כפי שראינו השבוע במתקפה של כוחות הצבא הסורי בשיתוף חיזבאללה ובפיקוד איראני על שטחים ברמת הגולן הסורית - גם לא מטרידה אותו האפשרות של פריסת כוחות איראניים על גבול סוריה עם ישראל.

אי התנגדותו של אובמה להשתלטות איראנית על מדינות ערב עולה בקנה אחד עם רצונו החד־משמעי להגיע להסדר קבע בנושא תוכנית הגרעין של איראן.

הן במישור הקונבנציונלי והן במישור הגרעיני - אובמה מאפשר את התחזקותה של איראן. במסיבת עיתונאים עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ביום שני השבוע - יומיים לפני פינוי השגרירות האמריקאית - אובמה לא אמר מילה על המתרחש בתימן. את עיקר דבריו בנושא המזרח התיכון הקדיש להגנה על מדיניותו כלפי איראן, ובתוך כך שחרר מתקפה נוספת נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אובמה סנגר באופן מוחלט על האיראנים והתנהלותם מול ארה״ב ויתר שש המעצמות המעורבות בשיחות הגרעין.

״האיראנים עומדים בהסכם הביניים שעליו חתמו עם המעצמות בנובמבר 2012״, התעקש אובמה. ״אין כאן מצב שלפיו, באמצעות משא ומתן, הם מקדמים את תוכנית הגרעין שלהם, להפך. אנו יודעים כי לא רק שהתוכנית הוקפאה, אלא שבנוגע למשל להעשרת אורניום לרמת טיהור של 20%, הם נסוגו לאחור״.

הבעיה היא שאובמה משקר. האיראנים אינם עומדים בתנאי הסכם הביניים, ותוכנית הגרעין שלהם איננה מוקפאת. הפסקת העשרת האורניום לרמת טיהור של 20% חסרת כל משמעות, משום שבחודשים האחרונים האיראנים הכניסו לשימוש צנטריפוגות חדשות שמזרזות את תהליך ההעשרה באופן משמעותי.

כמו כן, כמויות האורניום שהאיראנים העשירו ל־3.5%, הרמה המותרת בהסכם, מספיקות להכנת פצצה אחת לפחות. מעבר לכך הם מתקדמים בצעדי ענק בתחום הטילים הבליסטיים, כולל טילים בין־יבשתיים שמסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני ולהגיע לאמריקה.

על פי המדווח, תוכן הסכם הקבע, כמו זה של הסכם הביניים, לא ימנע מאיראן להתקדם בפיתוח גרעיני, להפך. ההסכם שאובמה להוט לחתום יסלול את הדרך לאיראן גרעינית. המכשול היחיד שנותר בדרך להסכם הוא החשדנות האיראנית כלפי ארה״ב.

לפי אובמה, אחד הדברים שיכולים להשפיע לרעה על הרצון האיראני להתקדם הוא ראש הממשלה נתניהו. באמצעות הנאום המתוכנן שלו בפני שני בתי הקונגרס ב־3 במרץ, אובמה סובר כי נתניהו ״יערער את המשא ומתן חודש או חודשיים לפני שהוא יושלם״.

כאשר מחברים את האדישות של אובמה למראה הפלת משטרים ידידותיים והחלפתם על ידי גורמים הנשלטים בידי איראן או בני בריתה, האחים המוסלמים, עם מדיניותו כלפי תוכנית הגרעין האיראנית - מהות האסטרטגיה הגדולה שלו במזרח התיכון נחשפת.

מייקל דוראן, חבר במועצה לביטחון לאומי של הנשיא לשעבר ג׳ורג׳ בוש הבן, כתב השבוע במגזין האינטרנט ״מוזייק״ שהקו המקשר בין כלל הצעדים של אובמה במזרח התיכון, מאז שנכנס לתפקיד בשנת 2009, הינו המאמץ להתקרב לאיראן. אפילו על חשבון בנות הברית של ארה״ב במזרח התיכון, לרבות ערב הסעודית, מצרים, ירדן וישראל. אפילו במחיר התגרענותה של איראן.

זאת ועוד: מאז שנכנס לבית הלבן ועד היום, אובמה מקדם גם את האחים המוסלמים וחלק מבני בריתם כגון טורקיה וקטאר, על חשבון בנות הברית המסורתיות של ארה״ב.

אין הצדקה רציונלית לדבקותו של אובמה באסטרטגיה הזאת. כפי שפינוי השגרירות האמריקאית בצנעא המחיש, התחזקות איראן מסכנת את ארה״ב ומערערת את היציבות האזורית.

אומנם אובמה חוזר ואומר כי הוא מחויב לביטחון ישראל, אולם אין דרך להסביר כיצד סלילת הדרך לאיראן גרעינית אינה מסכנת את ישראל. אז לנוכח המסוכנות של האסטרטגיה שלו, והתוצאות החמורות שהיא כבר הניבה לארה״ב ולבנות בריתה - למה אובמה לא נוטש אותה? מה מניע אותו לפעול באופן כה מסוכן?

יש למעשה רק שני הסברים אפשריים. אחד מהם הוא יהירות. אובמה מתייחס לעצמו כאל מנהיג משיחי המסוגל לשנות סדרי בריאה. ייתכן כי במצב זה הוא פשוט לא מסוגל להודות בטעות מעשיו ולשנות כיוון.

ההסבר השני להתנהלות המסוכנת של אובמה הוא מחויבותו האידיאולוגית לאסטרטגיה שלו: להביא לסדר אזורי חדש שמבוסס על איראן מחוזקת ואחים מוסלמים מחוזקים. לאסטרטגיה זו יש שני יסודות אידיאולוגיים: אנטישמיות ותמיכה, או לכל הפחות קבלה של האסלאם הקיצוני.

בשבועות האחרונים אובמה סיפק הוכחות לאפשרות שהוא מחזיק בדעות אנטישמיות ושהוא חי בשלום עם האסלאם הקיצוני. ביום שני פורסם ראיון של הנשיא האמריקאי עם אתר האינטרנט השמאלני שם הוא אמר כי

הטבח ב׳׳היפר כשר" בפריז בחודש שעבר היה בסך הכל פיגוע ללא מטרה ברורה. לדבריו, הפיגוע בוצע על ידי "קיצונים שירו באופן אקראי על חבורה של אנשים במכולת בפריז".

הפיגוע ב"היפר כשר" בפריז. צילום: רויטרס

דבריו של אובמה הינם אנטישמיים באופן מהותי ופועלים לקדם אלימות נגד יהודים. הרי ברגע שהוא העמיד פנים כי יהודים אינם נמצאים על הכוונת של מוסלמים רדיקלים, אזי הוא פסל את הלגיטימיות של תחושת האיום הרובצת בקרב היהודים, בארץ ובחו״ל. מן הסתם הדבר גם מקדם את התחושה כי ישראל מגזימה בנוגע לסכנה הרובצת מכיוונה של איראן.

במקום לנסות להתכחש לדבריו ולמזער את הנשק שגרם, דוברי הבית הלבן ומחלקת המדינה הרחיבו את ההתכחשות למהות האנטישמית של הפיגוע, ואף אמרו כי אינם חושבים שהפיגוע כוון נגד הקהילה היהודית בפריז.

רק כעבור יום, כאשר נוצרה סערה בתקשורת השמרנית ובקרב חלק מהקהילה היהודית, נסוגו דוברי הממשל והוציאו הודעה בטוויטר שבה הודו כי הפיגוע היה מעשה אנטישמי. בנוהגם כך הם רק הגדילו את הנזק. הרי העובדה כי נסוגו רק לאחר שהיהודים מחו, מעבירה את המסר כי ״היהודים״ הכריחו אותם לסגת מהדברים הלגיטימיים שאמרו.

הניסיון של אובמה לערוך דמוניזציה לנתניהו לקראת נאומו המתוכנן בקונגרס גם כן מקדם אנטישמיות בארה״ב. אובמה פועל במישרין להביא למספר גדול ככל שניתן של צירים דמוקרטים שיחרימו את נתניהו, כדי ליצור את הרושם כי רק יהודים ורפובליקנים תומכים בישראל או מתייחסים ברצינות להתנגדותה להסכם הקבע שהוא מבקש לחתום עליו.

כבר דווח כי הטענה העיקרית של אובמה נגד נתניהו - שלפיה הוא הסכים להזמנת יו״ר בית הנבחרים ג׳ון ביינר מבלי להודיע על כך מראש לבית הלבן - הייתה שקרית. אולם בין הפרסום הראשון ב״ניו יורק טיימס״ לבין תיקון הדיווח, כבר התקבע הרושם כי מנהיג ישראל פועל במזיד כדי להעליב ולרמוס את כבודו של נשיא ארה״ב.

על בסיס נרטיב שקרי ובעל הדים אנטישמיים, אובמה ועמותות שמאלניות התומכות בו מפעילים מכבש לחצים על מחוקקים דמוקרטים להחרים את נתניהו. הטקטיקה ברורה. אם הם יכולים להביא למצב שבו נתניהו יקועקע כלא לגיטימי לפני שהוא בכלל פותח את פיו, אזי גם המסר שלו לא יישמע.

לצד האנטישמיות שאובמה מקדם, ישנו גם הסנגור הבלתי מתפשר שלו על האסלאם הקיצוני. אובמה מסרב סירוב מוחלט להכיר בזהות האסלאמית של כל המחבלים הג׳יהאדיסטים. בשבוע שעבר הוא השווה בין הצלבנים הנוצרים מלפני אלף שנה לבין מחבלי דאע״ש, תוך ציון זהותם הנוצרית של הצלבנים והתעלמות מזהותם האסלאמית של רוצחי דאע״ש.

ובעוד אובמה מסרב לספק נשק למשטרו של נשיא מצרים, עבד אל פתח א־ סיסי, הנלחם נגד אנשי הג׳יהאד, ומסרב לארח אותו בוושינגטון; בשבוע שעבר ערכו מנהיגי האחים המוסלמים ביקור בוושינגטון שכלל פגישות במחלקת המדינה, שבהן השתתפו גם גורמים מהבית הלבן.

אם מטרת אובמה לנצח את האסלאם הג׳יהאדיסטי, אז החרמת א־סיסי שנלחם נגד כוחות הג׳יהאד, וקירוב ותמיכה באחים המוסלמים שמקדמים אותם אינו הגיוני. התנהלות אובמה הגיונית רק אם הוא מעדיף את כוחות האסלאם הג׳יהאדיסטי על פני משטרים שנלחמים נגדו.

וזה מביא אותנו לבסוף אלינו, ולראש הממשלה והסערה הציבורית שנוצרה סביב נאומו בוושינגטון. על פי סקרי דעת קהל שנערכו השבוע ובחודש שעבר, עלה אחוז הישראלים שאינם סומכים על אובמה במניעת התגרענות איראנית מ־64% ל־72%. אולם במקביל, על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך בסוף החודש שעבר, כ־57% מהציבור תומך בביטול נאומו של נתניהו בקונגרס.

המסר ברור: הציבור חושש כי אם נתניהו ייסע כמתוכנן, זה יחליש את ישראל עוד יותר בארה״ב. אולם מהתנהלותו של אובמה ברור גם כי החשש הזה אינו במקום.

באמצעות התנהלותו האנטישמית הגלויה, כמו גם הסנגור על איראן והג׳יהאדיסטים הסונים, הוכיח אובמה שאין לישראל מה לחפש אצלו. הוא מחויב לאסטרטגיה שמסכנת את ישראל, ומודע להשלכותיה.

הדרך היחידה שישראל יכולה להתגונן מפניו בתוך ארה״ב היא באמצעות חיזוק ההתנגדות של הקונגרס למהלכיו. נתניהו לא המציא את המשבר. הוא - כמו ישראל כולה - קורבן של הנשיא שמסכן את עצם קיומה של ישראל.