הצעה שאפשר לסרב לה: מדוע שמי לא מופיע ב"ניו יורק טיימס"

במודעה עצמה מופיעה כותרת: ״העם האמריקאי אינו רוצה במלחמה עם איראן״. וכותרת המאמר בהפינגטון פוסט היא: ״לא מר נתניהו, לא ניתן לך לגרור את ארה״ב למלחמה עם איראן״.
 

לא שיערתי שברגע שנתניהו ידרוך בקונגרס, צבא ארה״ב יצא למתקפה. לא חשבתי שכוחו גדול עד כדי להניע את צבא ארה״ב, אבל המכתב ממשיך ומסביר לי עוד דברים שאינני יודע.
 

בעיון בנוסח המודעה מצאתי גם: ״הקיצוניים המוסלמים ואחרים שבחרו באלימות יתקלו בקשיים גדולים לגייס לוחמים ותמיכה נגד המערב אם נפגין לעולם (וישראל תוכיח לעם הפלסטיני) נדיבות לב, במקום את כוחנו הצבאי והכלכלי, שבו אנו משתמשים לשלוט ולקדם את האינטרסים של התאגידים

שלנו על חשבון כל השאר, תוך כדי השפלת התרבויות והדתות העתיקות״.
 

בסרט החדש, החשוב והאהוב, ״צלף אמריקאי״, נאמר: יש אנשים שלא מסוגלים לתפוס שיש רוע בעולם, וכשהרוע הזה מגיע אל סף ביתם הם אינם יודעים מה לעשות. קשה לי להאמין שעדיין יש יהודים, אפילו הרב לרנר, שלא מסוגלים לתפוס שיש רוע בעולם.

נכון, זהו רגע מפחיד, רגע של עימות עם נשיא ארה״ב, ואני לא אמיץ כמו הצלף האמריקאי, נתניהו הוא כנראה בעל עצבים חזקים משלי, והוא מוכן לדבר. שידבר. מדוע כל כך פוחדים בבית הלבן מכמה מילים?
 

בסוף הגיע המכתב לדברים מעשיים: אם אתה רוצה ששמך יופיע במודעה ב״ניו יורק טיימס״, אנו מבקשים תרומה מינימלית של 300 דולר.
 

לא הרבה. בקושי 1,200 שקל, ואופיע ב״ניו יורק טיימס״. אני מניח שאופיע יחד עם מפורסמים רבים, בהם כאלה שנערות כותבות עליהם 100מם ואף 100לף. אוכל לפלוט פה ושם: ״כששמי הופיע בניו יורק טיימס״. בכל זאת לא חתמתי.