1. חורף 2015 היה אנטיתזה לקיץ 2014. האחדות המבורכת, המרגשת, לנוכח הזוועות שקרו לנו בקיץ, של חטיפתם ורציחתם של הנערים ומבצע צוק איתן, התפוגגה לחלוטין בחורף שלאחריו, כשהרעימו הבחירות. גשם חומצי של שטנה, של התלהמות, של הסתה, והכל משמאל ימינה. מערכת הבחירות והתנהלות השמאל בה גרמו לי להתגעגע לקיץ.
ואף על פי ששליחי השמאל הקיצוני בתקשורת אינם ראויים לחמלה, רבע מהעם הצביע לשמאל (מחנה ציוני + מרצ = 30 מושבים), והייתי רוצה לנחם אותם, כי קשה להם, כי הם מרגישים שחרב עליהם עולמם. התחושה שלהם קשה הרבה יותר מאשר אם המצב היה הפוך והשמאל היה עולה, כי את הימין הכינו לאפשרות כזאת: זו הייתה האפשרות היחידה שעמדה על הפרק בשבוע שלפני הבחירות. הייאוש של מצביעי השמאל הוא בעיקר בגלל התדהמה.
איך אנחם אתכם? כפי שחשבתי שאצטרך לנחם את עצמי. בצהרי יום הבחירות הסתובבה שמועה שהרצוג מוביל על נתניהו 27-21. ניסיתי לא לשקוע בייאוש, ונחמתי היחידה הייתה תורה בשם ״חוכמת ההמונים״. על פי תפיסה זו, אם תשאלו המון אנשים שאלה מסוימת, התשובה הממוצעת שתתקבל תהיה מדויקת יותר מתשובה של מומחים בתחום. כלומר, לקבוצה גדולה יש תבונה קולקטיבית.
תאמינו לי - לא המצאתי את זה, ולא המציאו את התורה הזאת מדענים ימנים (כי איזה מדענים יש לנו? אנחנו הרי אוסף של בבונים, לא?). זאת תורה שמשתמשים בה חברות הייטק וגופים ממשלתיים. זה בדוק ומוכח. אתם לא חייבים להאמין בזה, ואני לא בטוחה שהייתי משתמשת בה כדי לקבל עצות לביצוע ניתוח לב, אבל זה עשוי לספק נחמה כלשהי. כי אם העם אמר את דברו באופן כל כך מובהק, אולי, רק אולי, יש חוכמה במה שאמר, אפילו אם זאת לא האמת שלי, אפילו אם התוצאה כל כך כואבת.
2. בציונות הדתית עושים היום חשבון נפש. הפרשי הגובה בין החלום לבין המציאות גרמו לסחרחורת ולבחילה לסיעת הבית היהודי שצנחה, ויש שמתחילים להכות בה על החזה, בעיקר של אחרים. הציבור החרדי-לאומי (חרד״לי) מאשים את יו״ר המפלגה, וטוען שבנט ניסה לרקוד על כל החתונות, להיות מגניב ואמוני כאחד, לקחת קולות מהצעירים הדתיים לייט, מהמפד״לניקים המסורתיים ומהחרד״לים באמצעות האיחוד עם תקומה, ובגלל זה הוא התרסק, בבחינת ״תפסת מרובה לא תפסת״.
כבר בערב הבחירות, עם היוודע תוצאות המדגם, האשים השר אורי אריאל את בנט בכישלון. כשנשאל מי האחראי להתרסקות אמר בבירור: יש ראש למפלגה והוא הוביל. אבל יש גם קולות אחרים; אורי אריאל שייך למחנה החרד״לי, אף על פי שהוא לא נראה ככה. הוא ראש מפלגת תקומה, שבחרה להתאחד עם הבית היהודי אבל הציבה אולטימטום: לא מוכנים להתמודד בפריימריז.
גורמים בבית היהודי מדברים כיום על אכזבה מהאיחוד עם תקומה, מהעובדה שהוא לא הביא לתוצאה הרצויה, ומביעים מרמור על כך שאנשי תקומה ממוקמים גבוה ברשימה ללא התמודדות. לו הייתה הסיעה זוכה ל-15 מושבים - לא היו נשמעות התלונות הללו בעוצמה כזאת.
גורמים בבית היהודי מדברים כיום על אכזבה מהאיחוד עם תקומה, מהעובדה שהוא לא הביא לתוצאה הרצויה, ומביעים מרמור על כך שאנשי תקומה ממוקמים גבוה ברשימה ללא התמודדות. לו הייתה הסיעה זוכה ל-15 מושבים - לא היו נשמעות התלונות הללו בעוצמה כזאת.
גם מפלגת יחד של אלי ישי מהווה אינדיקציה למספר המנדטים שהמחנה החרד״לי שווה באמת. נכון, יש הבדל בין אנשי תקומה לאנשי כהנא, אבל אלו דקויות. לאחר הבחירות האלו נראה שאין לציבור החרד״לי כוח אלקטורלי ממשי, והוא, כמו כל ציבור קיצוני אחר, עושה יותר רעש מגודלו היחסי באוכלוסייה. יתרה מכך: הוא גורם נזק למחנה הלאומי. פילוג נוסף גוזל קולות, כוחות ומושבים. ראוי לו למחנה החרד״לי שיעמיד את כוחו למבחן אמת. לא בהליכה במפלגה נפרדת, אלא בהתמודדות בפריימריז במפלגת הבית היהודי (או במקבילה שתקום בבחירות הבאות). אז נראה כמה מושבים הוא שווה ובאילו מיקומים. בינתיים, שתי השיטות, של תקומה ושל יחד, גורמות לתחושות קשות בקרב רוב המגזר.
אבל הדרישה כאן היא כפולה ודו-סטרית: גם ראש המפלגה שתחת כנפיה יסתופפו כל נידחי המגזר צריך לאפשר לכל דיכפין להתפקד ולרוץ, בלי הנחתות מבחוץ, בלי שריונים. כך נקבל מפלגה של כל גוני הציונות הדתית, ממגל ועד מרזל, אם אלו ייבחרו באופן דמוקרטי.
3.. שמעון פרס אמר פעם שעם ישראל הוא העם היחיד שצודק בסקרים וטועה בתוצאות האמת. מה שהסתבר בבחירות האלה הוא שלסקרים אין שום קשר למציאות, והם רק כלי לשינוי דעת הקהל. פרופגנדה טהורה. גם הסוקרים וגם התקשורת שהתנפלה על נתניהו בלי מעצורים טעתה בחישוב מרכיב אחד קריטי: ה-overdoing, עשיית יתר.
ניסיונות הדה-לגיטימציה לנתניהו היו יכולים לעבוד, אילו היו נעשים במידה. העובדה ששונאיו הגזימו בפראות גרמה לתוצאה הפוכה. אולי הציבור נאטם מרוב שקמפיין ״רק לא ביבי״ היה אגרסיבי, אולי אפילו התחיל להרגיש אמפתיה כלפי המנהיג המוקע. כך או כך - ההתנפלות ללא גבול השיגה בדיוק את ההפך ממה שקיוו הוגיו. בסקרים הפסיכולוגיה עבדה קצת אחרת: היא הלחיצה את המתנדנדים, והם חזרו בשעטה לתמוך בליכוד. לו היו מראים הסקרים תוצאה קצת יותר מחמיאה לליכוד - לא הייתה התגייסות כזאת להציל אותו.
4. נקודה אחרונה: בליל הבחירות שר שלומי שבן ב"ארץ נהדרת" ״לא בוחרים ראש ממשלה״, שיר שלווה בקליפ שטני. מה מסתבר? שכן בוחרים ראש הממשלה, באופן מובהק, וגם בוחרים תוכנית סאטירה.
רוב העם יודע (ועכשיו גם אתם, אנשי ״ארץ נהדרת״, יודעים) שרק אתם לא בחרתם את ראש הממשלה, וכל השאר כן, ושמחים על כך, ושאם נזפזפ אחרי המערכון של הקניון - לא נפסיד שום דבר מצחיק.