הכותרת שתפסה את העיניים הגיעה אתמול מפיו של גורם ביטחוני בכיר, שגילה כי צה”ל מתכנן לפטר, בתוך שלוש שנים, כאלפיים אנשי קבע.



הפיטורים הם במסגרת המאמץ של צוותי חשיבה בצה”ל לגבש את תוכנית העבודה ואת התקציב לשנת 2015 , וחשוב עוד יותר, את התוכנית הרב-שנתית (תר”ש) לחמש שנים.



שלוש פעמים בעשור האחרון ניסה צה”ל להגיע ליישום תר”ש. לשם כך הושקעו משאבים רבים, הופנו כספים לא מעטים והושקעה מחשבה רבה. שלוש פעמים נכשל צה”ל, שלא באשמתו. הנסיבות או מחלוקות עם משרד האוצר או חוסר היכולת של הממשלה לקבל החלטה ברורה בנושא מנעו את קבלת התר”ש. בצה”ל אופטימיים ומקווים שהפעם יצלח המהלך, אך אין כל ערובה לכך.
 

השם שבחר הרמטכ”ל לתוכנית העבודה הוא “גדעון”, על שם המצביא התנ"כי שהכה במדיינים בעזרת 300 חיילים. השם הוא סמלי. הוא מסמל דוגמה אישית, צניעות, פשטות, רגישות לצורכי העם (“העם רוצה צדק חברתי”), יצירתיות, תחבולה ותעוזה. בקיצור, זו חזרה על הרעיון שטבע עוד בשנות ה-80 דן שומרון, עוד בטרם שמונה להיות רמטכ”ל, ובטעות מיוחס לאהוד ברק.
 
אך עד שזה יקרה, אם בכלל, מה שברור יותר מכל התקוות והתוכניות הגדולות, היא עובדה אחת פשוטה - צה”ל חושש שכבר השנה עלול להתפתח עימות צבאי או מלחמה. “האתגר הראשון שלנו”, הדגיש הגורם הביטחוני, “הוא מוכנות לעימותים”.
 
אין לצה”ל מידע מודיעיני על סכנת מלחמה, אך בעידן שבו המזרח התיכון מיטלטל ושוקע לחוסר יציבות – מדינות באזור מתפרקות ומאותגרות על ידי גלי טרור – החשש מפני חוסר הוודאות מכתיב את התודעה הצה”לית.
 
משתי חזיתות עלולה להיפתח הרעה. האחת בצפון, שבה ההערכה היא שלשום גורם – חיזבאללה, איראן, משטרו של אסד דאע"ש או אל־קאעידה – אין עניין במלחמה עם ישראל. אך כל תקרית, גם הקטנה ביותר, עלולה לצאת משליטה ולהביא להסלמה עד כדי מלחמה.
 
הפוטנציאל הנפיץ השני והמיידי יותר מצוי בחזית הפלסטינית. בהיעדר אופק מדיני ובמצוקה כלכלית גוברת על רקע החלטת ישראל להקפיא לפלסטינים 2.5 מיליארד שקלים וכוונת הרשות להגביר את המאבק בזירה הבינלאומית, נערכים בצה”ל לאפשרות שהגדה המערבית שוב תתלקח. מכאן גם נגזרת החלטת צה”ל להכין את עצמו לקראת עימות אפשרי.

המשימה היא שצה”ל על כל דרגיו וחילותיו – יחידות שדה ויחידות עורפיות - ביבשה, בים ובאוויר, סדירים ומילואמניקים - שכולם יתאמנו יותר.