ההסכם המתגבש עם איראן: לא חרב על הצוואר

פרסומים ומומחים זרים מסבירים כי ישראל, שלפי הערכות יש לה כ-80 פצצות וראשי חץ גרעיניים, היא גם בעלת יכולת גרעינית של "מכה שנייה", כלומר, על פי תרחישי "יום הדין", גם אם אי פעם תופצץ ישראל בנשק גרעיני, אם וכאשר יהיה אותו לאיראן - ומלאי פצצות הגרעין של ישראל, שמאוחסן במחסניה היבשתיים - יושמד, תוכל עדיין ישראל להגיב, באמצעות שיגור טילים מהצוללות המשייטות מתחת למים שכמעט בלתי אפשרי לגלותן.
 

עם שש צוללות הזרוע האסטרטגית של ישראל יכולה, עם חיל האוויר, לפעול אם יקבל הדרג המדיני החלטה לתקוף את איראן כדי למנוע ממנה להגיע לנשק גרעיני. לכך מתכוון ראש המוסד לשעבר מאיר דגן כשהוא מדבר על כך שתקיפה צבאית היא האמצעי האחרון, שיש להפעילו רק כש"חרב מונחת על הצוואר".

העסקה המתגבשת בשווייץ (ואין כל ודאות שבסוף תושג) בין המעצמות לאיראן, גם אם אינה אידיאלית, אינה נכללת בקטגוריה של "חרב מונחת על הצוואר".

ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו מגדירה את העסקה כ"הסכם רע". נכון, אפשר היה, אולי, להשיג הסכם טוב לאין שיעור. איראן הגיעה לשיחות על צמצום תוכנית הגרעין שלה מתוך חולשה. העיצומים הכבדים שהושתו עליה, בעיקר ההגבלות על ייצוא הנפט  ומערכת הבנקאות שלה - מאיימות למוטט את כלכלתה ומנהיגיה חוששים לשלטונם.
 

אך גם במתווה המתגבש איראן התכופפה. הסרכזות (הצנטריפוגות) לא יפורקו, אך מספרן יצומצם ב-40% ל-6,000 והן מהדגם הישן, האטי והיעיל פחות. רובו של מלאי האורניום המועשר שלה (כשמונה טונות) שהוא גם כך ברמה נמוכה של עד 5% - יועבר לרוסיה. הכור שהיא בונה באראק לא יוכל לייצר כמות פלוטוניום שתספיק לפצצת גרעין. הפיקוח הבינלאומי עליה יהיה חודרני ויימשך לפחות עשר שנים. העיצומים יוסרו כנראה בהדרגה. כל אלה ירחיקו את איראן לטווח של לפחות שנה מנשק גרעיני. כיום, הטווח הוא רק כמה חודשים.
 

נכון, יש בהסכם כמה נושאים מטרידים ולא פתורים, כמו החובה שאיראן תחשוף את פעילותה ב"קבוצת הנשק" (השלב האחרון בהרכבת פצצה) ואין להתיר לה לפתח דגמים מתקדמים של סרכזות. אך השאלה היא לא רק אם זה הסכם רע, אלא מה החלופה לו. והחלופה של היעדר הסכם היא גרועה יותר. במקרה כזה תוכל איראן לשעוט כבר עתה אל הפצצה.

ישראל, אסור לשכוח, היא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. מעמדה האסטרטגי, על רקע התפרקות מדינות בעולם הערבי, רק משתפר. ישראל יכולה להרשות לעצמה להפגין יותר ביטחון עצמי ועוצמה ממה שראש הממשלה, שמטיל אימה על אזרחי המדינה, מרשה לעצמו. ובכל מקרה, תמיד שמורה לישראל הזכות לפעולה צבאית, אם תחוש ש"חרב מונחת על צווארה".