רשמית, ישראל ממשיכה לתקוף את ההסכם בין המעצמות לאיראן. ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה זאת שוב ושוב מעל כל במה אפשרית, וברוח דומה מתבטא גם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. ביום רביעי, בפגישה עם עיתונאים, שב וחזר יעלון על עמדתה של ישראל כי מדובר ב״הסכם רע״ ומנה אחד לאחד את כל חסרונותיו, כפי שהם נראים

מישראל. הסוגיות נלעסו כבר עד לזרא - מספר הסרכזות שייוותרו בידי איראן, דגמי הסרכזות ואיכותן, כמות האורניום שהיא תורשה להמשיך להעשיר והכמות שתוצא משטחה, עתי דו של הכור להפקת פלוטוניום באראק, ושל האתר להעשרת אורניום המבוצר 70 מטרים במעבה האדמה בפורדו, יעילות הפיקוח הבינלאומי, ועוד ועוד.
מבחינת ישראל עדיף היה כמובן שלא ייחתם כל הסכם, ושבמקביל העיצומים על איראן, שפוגעים קשות בכלכלתה, יימשכו לנצח. זה לא יקרה. בסופו של דבר, עם הסכם זה או אחר, העיצומים יוסרו בהדרגה. ולכן, באופן לא רשמי ובלי שתודה בכך, ישראל נערכת ל״יום שאחרי״: למציאות החדשה ההולכת ומתעצבת, ובה תוכנית הגרעין של איראן תצומצם אך לא תפורק כפי שתבעה ישראל.

גם אם לא נשמע על כך בגלוי, בסתר לבה ההנהגה הישראלית מבינה שהיא בעצם נכשלה במערכה הבינלאומית שניהלה נגד עצם המו״מ עם איראן, ובוודאי נגד ההסכם. זו הייתה מערכה מיותרת, שעלתה לישראל במחיר כבד של עימות מיותר עם הממשל האמריקאי. ישראל כמעט לא הצליחה להשפיע על תוצאות המו״מ, ואם בכל זאת היא מבקשת לזקוף לזכותה הישגים מסוימים, הם בשולי הדברים.
למעשה, ההישג היחיד שמערכה זו הביאה הוא תרומה נכבדה לבחירתו מחדש של נתניהו, שהיטיב להחדיר בציבור את תחושת הפחד הקמאי מפני איראן ותוכנית הגרעין שלה, ואת המסר שרק הוא יודע לטפל בה.
אך כעת, כשהסתיימה מערכת הבחירות וכשברור כי ההסכם עם איראן הוא עובדה מוגמרת, החלה ישראל במהלכים מדיניים ומודיעיניים חשאיים כדי לגבש הבנות וקווים אדומים למצב החדש.
בין השאר מקיימת ישראל מגעים עם הממשל האמריקאי (בדרגי העבודה המקצועיים - הפנטגון, צבא ארה״ב וגורמי המודיעין שלה), כמו גם עם המדינות האירופיות, ואולי המעניין ביותר - עם מדינות מהמזרח התיכון. על הפרק: היערכות לתרחישים האפשריים השונים שיתפתחו בעקבות ההסכם. התרחיש האופטימי הוא שאיראן תכבד את ההסכם ורוחו ככתבו וכלשונו. אך כל מי שמכיר את התנהלות איראן בכלל ובעניין הגרעין בפרט בשני העשורים האחרונים, יודע שהציפייה שתכבד באופן מלא ודקדקני הסכם בינלאומי היא חלום באספמיה. ברור לכל מי שמעורב ומכיר את ההתנהלות האיראנית כי בכל הזדמנות שתיקרה בפניה היא תנסה להתל, לשטות ולהפר את ההסכם, תוך השקעת מאמצים רבים שלא להיתפס.
במגעים ובשיחות התיאום האלה מנסה ישראל לשרטט את התגובות והמהלכים שיהיה צורך לנקוט אותם, אם וכאשר יתברר כי איראן מפרה את ההסכם כדי לשפר את יכולתה הגרעינית ולהתקרב לנשק גרעיני. לא מדובר בניסיון להגיע מראש להסכמה אם צריך לתקוף באיראן במקרה של הפרת ההסכם, ומי יבצע את התקיפה. ישראל הייתה רוצה להגיע להסכמות כאלה. אך מבוקשה לא יינתן לה. מטרת הדיונים היא בעיקר לגבש תפריט של הבנות שתכליתן שעלול להידרדר ולצאת משליטה. בקיצור, ההרתעה הישראלית שהתפתחה מאז מלחמת לבנון השנייה שרירה וקיימת.
מצרים נלחמת בטרור בסיני בנחישות תוך תיאום ושיתוף פעולה עם ישראל. חמאס מוכה ומתקשה להתאושש, ואף על פי שחזר לבנות מנהרות ולבצע ניסוי רקטות, הוא מתקשה מאוד לשקם את יכולתו הצבאית מלפני המלחמה. הסכנה להתלקחות בגדה מול הרשות הפלסטינית אומנם קיימת בהיעדר אופק מדיני, אך אין בשלב זה סימנים שהיא מיידית.
היחידה שנתפסת כמאיימת על ישראל היא איראן, אך גם מצבה לא ממש מזהיר. יחד עם חיזבאללה, היא ניסתה להקים תשתית טרור גדולה ברמת הגולן, אך בפעולה שמיוחסת לישראל בינואר, שבה נהרגו בכירים בחיזבאללה ובהם ג׳יהאד מורנייה (הבן של עימאד) וגנרל איראני, סוכל הניסיון. מאמציהם של חיזבאללה, צבא סוריה ושכירי חרב שיעיים מעיראק ומאפגניסטן (בגיבוי והדרכה של איראן) לסלק את המורדים מרמת הגולן - נכשל.
איראן מתקשה לרכז את כוחה למאמץ אחד, משום שהיא נלחמת בעת ובעונה אחת בכמה חזיתות: בעיראק, בסוריה, בתימן. המעורבות האיראנית גובה ממנה מחיר כבד, בהרוגים ובכסף רב. הפיזור של כוחה הצבאי פוגע ומחליש אותה, ולא בהכרח מחזק את חתירתה להגמוניה אזורית.
בתימן מאותגרת איראן על ידי קואליציה סונית ערבית בהנהגת ערב הסעודית ומצרים. חיל האוויר הסעודי תוקף בתימן את בני בריתה של איראן (החות'ים). ציי מצרים וסעודיה מטילים מצור ימי, גם בבאב אל־מנדב שחיוני לחופש השיט לישראל, כדי למנוע מספינות איראניות לשלוח נשק.
מבית, המחלוקות בין הרפורמיסטים המתונים לשמרנים הקיצונים (משמרות המהפכה וחלקים בממסד הדתי) פוגעות גם הן בעוצמתה של איראן. ובנוסף לכל אלה ישנם העיצומים הבינלאומיים והירידה במחירי הנפט הפוגעים בכלכלתה.
דאע"ש תוצרת סין
שירות הביון המרכזי של סין ("גואנבו" - ביטחון המדינה) מגביר את התעניינותו בהתפתחויות במזרח התיכון ומחזק את שיתוף הפעולה עם ארגונים עמיתים באזור, כולל אלה של ישראל.

גורמי מודיעין מערביים מסרו כי לארגון הביון הסיני הגיע בתקופה האחרונה מידע שלפיו דאע"ש מגביר את מאמצי הגיוס שלו באסיה בכלל ובסין בפרט, לאחר שמסתמנת ירידה ביכולות הגיוס שלו באירופה. מנהיג דאע"ש, "החליף" אבו בכר אל־בגדדי, צוטט לאחרונה בכמה מסרים שפורסמו מטעמו כי מאגרי הגיוס והתמיכה הגדולים של ארגונו נמצאים באסיה.

הביון הסיני אבחן באחרונה נוכחות של גייסי דאע"ש או אוהדים של המדינה האסלאמית בהונג קונג. המאמץ של גייסים אלה מכוון לאתר ולגייס צעירים מוסלמיים במדינות השכנות כמו מלזיה, אינדונזיה והפיליפינים. חשש נוסף הוא שהגייסים של דאע"ש מכוונים את המאמצים שלהם לאתר, לגייס ולשלוח לשדות הקרב בסוריה ובעיראק צעירים מקרב האויגורים, מיעוט (שמונה כ- 70 מיליון בני אדם) מוסלמי שחי במחוז האוטונומי שינג'יאנג.
 
עוד לפני האולימפיאדה שהתקיימה בבייג'ינג ב־ 2008 הגבירו כוחות הביטחון של סין את הפיקוח על המחוז ובני המיעוט, מחשש שיצאו מקרבם טרוריסטים מוסלמים קיצוניים. האויגורים, שחשים כי השלטון הקומוניסטי בסין מדכא אותם, הגבירו בשנים האחרונות את דרישותיהם ליתר זכויות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות. מקרבם יצאו גם כמה טרוריסטים שביצעו פיגועים בתחנות רכבת ומקומות ציבוריים אחרים במחוז ומחוצה לו.
 
על רקע זה פנה בשנה האחרונה "גואנבו" לשירותי הביון של ירדן, ערב הסעודית, עיראק ואיחוד האמירויות, וביקש לחזק את שיתוף הפעולה עמם. הסינים אף שלחו נציגי מחקר וקציני קישור כדי ללמוד מקרוב על ההתפתחויות בקרב ארגוני הטרור של האסלאם הקיצוני הפועלים במזרח התיכון, ובמיוחד כדי להבין את תופעת דאע"ש.
 
בין קהילות המודיעין של ישראל וסין יש בעשור האחרון יחסים מורכבים. מצד אחד, סין נחשבת כמי שפועלת ללא ליאות כדי לגנוב טכנולוגיות ופיתוחים מתקדמים במערב ומנהלת פעולות קדחתניות של לוחמת סייבר, כולל נגד ישראל. מאידך, בשל נוכחותה והתעניינותה במזרח התיכון, מדובר במעצמה שמבקשת להגביר את הקשרים ואת שיתוף הפעולה.