הבשורה מהחלטת רוסיה: סיכויי האופציה הצבאית באיראן מתמעטים

מההחלטה עולות לפחות ארבע מסקנות עיקריות:

1. החבילה מתפרקת.

2. יכולת התקיפה של אתרי הגרעין של איראן תהיה קשה יותר, אם כי לא בלתי אפשרית, עבור חילות האוויר של ישראל וארה״ב. כמובן שיהיה קשה יותר לחיל האוויר הישראלי, שאין לו מפציצים חמקניים.
 

3. רוסיה אינה מוכנה לאבד את איראן כ״נכס״ שלה במזרח התיכון.

4. למרות מדיניותה הפייסנית של ישראל כלפי רוסיה, השפעתה על מדיניות החוץ של פוטין היא שולית שבשולית.

אחד ההישגים הגדולים של הקהילה הבינלאומית בהובלת ארה׳׳ב בכל הקשור לתוכנית הגרעין של איראן, היה יצירת קונצנזוס בינלאומי בהשתתפות רוסיה וסין. על אף שלשתי מדינות אלה היו אינטרסים שונים, לעתים מנוגדים ואף לעומתיים, לאלה של ארה״ב ומדינות האיחוד האירופי, הן הסכימו מאז 2006, לרוב בחוסר רצון, להצטרף לעיצומים - הן של מועצת הביטחון והן של המערב. זה נעשה לא מעט בזכות הגישה הנבונה של וושינגטון, שביקשה שהמדיניות כלפי איראן תיעשה בקונצנזוס. בלי הגישה הזו, העיצומים הקשים שישראל תבעה שיושתו על איראן ושהביאו את טהרן לזחול למשא ומתן ולהסכם (שעדיין לא נכתב ולא נחתם ולעל כן הוא בגדר עקרונות בלבד) - לא היו מוטלים. אך כעת נראה כי רוסיה החליטה לשוב למדיניותה העצמאית כלפי איראן.
 

זה נעשה בין השאר משום שמוסקבה חושדת כי לאחר שיושג ההסכם יופשרו גם היחסים בין טהרן לוושינגטון. אינטרסים משותפים לשתי המדינות כבר מבצבצים על פני השטח, כמו בעניין המלחמה מול דאע״ש. רוסיה תעשה הכול כדי להותיר את איראן בתחום ההשפעה שלה וכשותף סחר עצום שלה. על הפרק כמה עסקאות ענק בסכום של כ־20 מיליארד דולר של נפט, תבואות ועוד.
 

מבחינה זו נראה כי למרות מאמצי ישראל בהובלת שר החוץ אביגדור ליברמן, שכללו גם נסיעות אחדות שלו ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי למצוא נתיבות ללבו של פוטין, בוודאי בכל הקשור לחימוש איראן, מתברר שכשהדברים נוגעים לאינטרסים חיוניים שלה - רוסיה לא ״סופרת״ את ישראל.
 

ולבסוף, וזה אולי הדבר הכי חשוב לישראל: סיכוייה של האופציה הצבאית של ישראל להתממש, אם זו הייתה בכלל קיימת בכלל, מתמעטים עוד יותר, אם וכאשר יסופקו מערכות ה-300-S לאיראן ויוצבו להגן על שמיה. מדובר במערכת נשק מהמשוכללות בעולם, שמסוגלת ליירט כלי טיס וטילים מכל הסוגים, כולל טילי שיוט, בעזרת רדאר מתקדם למרחקים של עד 300 ק״מ. ועם זאת ולמרות הכול, חיל האוויר עדיין יהיה מסוגל לבצע תקיפה, אף שהסכנות הכרוכות בה והמחיר שישולם בחיי אדם ובמטוסים שיופלו, יהיה מעתה גבוה יותר. הרבה יותר. לארה״ב בוודאי יש עדיין יכולות ״לעקוף״ ולנטרל את המערכות ולבצע תקיפה יעילה יותר מישראל.