לאורי מלמיליאן יש היום יום הולדת. לצערי אני לא מכירה אותו או את פועלו יותר מדי, כי כל קשר ביני לבין בית"ר או כדורגל ישראלי או כדורגל בכלל הוא מקרי בהחלט אבל מורשתו של מלמיליאן נוכחת ובועטת בחיי (סליחה על משחק המילים) על בסיס יומי. זו סיבה מספיק טובה בעיניי לשלוח לו ברכות חמות בדמות טור בעיתון שמנסה להבין את סוד הקסם.
אני רק מהמרת פה, אבל נראה לי שכשמלמיליאן התחיל לבעוט בכדור אי אז בשנות השבעים, הוא לא חשב שהשם שלו יהפוך למותג שמסמל את כל מה שטוב ומוצלח באופן חריג בעולם הזה. בן השנתיים וחצי אצלי בבית, גם אורי, מגדיר את האיכות של כל דבר אצלנו בבית לפי "מדד מלמיליאן" מתפוחים (כל תפוח מלמיליאן), דרך בועות סבות (כל בועה מלמיליאן) ועד, לא נעים לומר, הפוקים שלו (...הבנתם את העקרון). זה הופך אותם להרבה יותר חמודים אם אתם שואלים אותי, אבל זו כבר סטייה של הורים.
לעניינינו, להיות טוב במה שאתה עושה זה דבר אחד, להפוך לחלק כל כך משמעותי מהז׳רגון של השפה שלך באופן שנשאר גם דורות אחרי שהמושג נטבע- זו כבר שאיפה של ממש. בחבר׳ה של דרור, אם אתה רוצה לקרוא למישהו חנון אתה פונה אליו בשם יואב (במילעיל כמובן). אם הוא ממש טיפוס קיצוני אפשר אפילו להגדיל ולקרוא לו יואב יואבון. מתה לפגוש את היואב המקורי שהוריד לי עוד שם מרשימת האפשרויות לשיום הילדים שלי כדי להבין לאיזה מן חנון הם מתכוונים. הם עצמם, אגב, כבר לא זוכרים שהיה בכלל יואב מקורי. שלא תדעו למה הם קוראים כוכי.
ככה זה עם אגדות, הן משאירות חותם שהולך ומפתח חיים משל עצמו, מאבדות פרופורציה, גדלות או נשכחות ובעיקר הופכות להיות חלק מהחיים של אנשים שבכלל לא קשורים לאירוע המקורי. מה מלמיליאן עשה כדי להגיע למעמד הזה? אני אברר מיד עם חבריי הבית"ריסטים אבל בינתיים, אחרי יומיים עמוסים בסמלים ארצישראליים כמו הדגל, ההמנון והפלאפל, הגיע הזמן שמישהו יפצח גם את הסיפור הזה. מי מחליט מה נכנס ומה לא לסלנג העברי, לפולקלור? מה הופך אותך מבן אדם ששינה את העולם בתחומו למיתוס, לשם נרדף, לשם תואר?
אפשר להניח שחלק מהעניין קשור לשם עצמו. מלמיליאן הוא לא שם שקל לשכוח. נסו להכניס אותו סתם ככה במשפטים סתומים ותראו איך הוא משדרג אותם גם מבלי להתכוון. מלמיליאן לא יכול היה להגיע לשום מקום אחר חוץ מהמקום השמור שלו בהיכל התהילה העברי. יואב, להבדיל, הוא שם גנרי לחלוטין שבאותה מידה ניתן היה להשתמש בו בכל משמעות אחרת ואחרי מספיק חזרות ושימוש היה תופס במילון שלנו.
אני מבינה איך ג׳יפ הפך להיות השם הכולל לכל רכב שנראה כמו, ובכן, ג׳יפ. זה פשוט שם טוב- הוא מתנגן לך בפה כמו סוכריות קופצות, הוא קצר וקליט ותפור על המוצר שנושא את שמו. אז מה? רק צריך קופירייטר טוב ובזאת נכנסת כעוגן לעגה היומיומית?
ועוד דבר, אוהדי הפועל משתמשים בשם המפורש (זה של מלמיליאן כמובן) באותה הצורה או שמבחינתם הצהוב נשאר צהוב ומדובר בחילול קודש? ובכלל, איך הוא במציאות? האם הוא באמת כמו שאני מדמיינת אותו- מעביר קשישות חביבות את הכביש ומתנדב בתנו לחיות לחיות או שמודל החיקוי הוא בכלל טיפוס קשה? תכלס, האם זה בכלל משנה?
קשה להיות סמל, במיוחד כזה שלא מת על מה שעשו ממנו (למרות שיואב כנראה עובד עכשיו בהדפסת כסף באחד המשרדים המפנקים ביותר בארץ, חולש על צוות ענק של עובדים שמעריצים את החנוניות שלו. אישית, אני בונה על זה שהילדים שלי יהיו יואב יואבונים). אתה בדרך כלל לא בוחר להיות כזה ויחד עם המחמאות אתה עלול למצוא את עצמך עם אחריות גדולה מדי כשנושאים אליך עיניים. יש באפריקה עכשיו איזה קרנף לבן שנשאר אחרון מסוגו בעולם ונאלץ להסתובב עם שומרי ראש כדי שלא יצודו אותו לפני שיתרבה. ככה זה כשאתה סמל של הרבה כסף ותכונות מגיות, אתה הופך להיות יותר מדי מבוקש.
במקרה נתקלתי בתאריך יום ההולדת של מלמיליאן, מה לי ולו? אבל זו הזדמנות טובה לחפש מודל חדש לחיקוי בכדורגל הישראלי של היום. דמות לחיקוי בתרבות הישראלית העכשווית בכלל. בכל שנה מוצאים אנשים שראויים לתואר, לפעמים הם אפילו זוכים להדליק משואה אבל בגלל שהם לא נכנסו לבית סגור למשך שלושה חודשים וצולמו 24 שעות, הסיכוי שהילדים שלנו יכירו אותם לא גדול. חבל. אמן שהדור הבא של המדינה הזו ישא עיניים אל מי שכדאי לשאת אליו עיניים.
דרישת שלום יואב, מי ואיפה שלא תהיה. מזל טוב אורי מלמיליאן, הלוואי ואתה מצדיק גם היום את ההערצה והכבוד שרוכשים לך. יום הולדת שמח אמא, מודל החיקוי שלי.