מילא בנימין נתניהו, אבל ראובן ריבלין? חלק מכיבוי האורות שעובר על החברה הישראלית עקב ״ניצחון״ הימין הוא סירובם של הנשיא וראש הממשלה לארח לשיחה את נשיא ארצות הברית לשעבר, ג׳ימי קרטר. ״ניצחון״ משום שעוד ניצחון כזה ואבדנו. ומה יקרה ב״ניצחון״ אחרי הבחירות הבאות, כאשר בנט שר ביטחון, דרעי שר המשפטים וברוך מרזל השר לביטחון פנים? ריבלין עדיין יהיה הנשיא ואת מי יחרים אז, את אובמה?
הנימוק לדחיית הפגישה, אגב, הוא עמדותיו האנטי-ישראליות של קרטר. עמדות שבבסיסן הן עמדות השמאל הישראלי, כולל מרצ והעבודה. פה ושם ליווה קרטר את תפיסותיו באמירות כמו ״ישראל היא מדינת אפרטהייד״, ״תסירו את המצור על עזה". שלא לדבר על "שתי מדינות לשני עמים״. זהו תיאור שלא מעט ישראלים משתמשים בו כדי להסביר לעצמם באיזו מדינה הם חיים ומה צריך להיעשות כדי לתקן.
קרטר נפגש עם חאלד משעל, בדיוק מה שממשלת הימין עשתה בשחרור שליט, ועושה כשהיא מנהלת בחשאי משא ומתן עם חמאס לשם השקט בדרום. אלה הן הסיבות להחרמת האיש שחולל את הנס המדיני הגדול ביותר שאירע למדינת ישראל, חסך את חייהם של אלפי ישראלים ואולי הציל את המדינה כולה, כאשר הכריח את בגין לעשות שלום עם מצרים. כאז, גם היום התייצבו נגדו סרבני השלום כמו גאולה כהן, שהעדיפה את סיני על שלום ועזבה בשל חתימת ההסכם את חרות של מנחם בגין. וחנן פורת, שייצג את האגף הדתי-לאומי, שמאז ועד היום, יחד עם נתניהו, מטרפד כל ניסיון להסדר.
ראש הממשלה מחרים את קרטר כי הוא עצמו חלק מקמפיין השנאה של המפלגה הרפובליקנית נגד אובמה וניגוח המפלגה הדמוקרטית בכלל. או אולי נתניהו פשוט חושש מעימות עם קרטר, נשמה עצמאית ופראית שלך תדע מה יאמר לו אישית, ולעולם אחרי הפגישה.
ויכול להיות שכל זה סתם. סתם חלק מתסמונת העולם כולו נגדנו אז אנחנו נגדו. ובעיקר אנחנו לא רוצים לפגוש את קרטר כי אנחנו יכולים והעם איתנו. וכן, קרטר גם מתכוון ללכת לעזה. נתניהו זה ברור, אבל מה ריבלין עושה שם? עד עכשיו הוא ריצף את כהונתו בלא מעט מחוות ואמירות נכונות. הפעם פספס ובגדול. קרטר, אגב, לא לבד. הוא חולק חרמות עם מסורבי כניסה לישראל כמו פרופ' נועם חומסקי, אולי גדול האינטלקטואלים החיים כיום, מייריד מגוואייר, כלת פרס נובל שלום, והליצן הספרדי איוואן פראדו שביקש להופיע בפני ילדים בשטחים וסורב כניסה כחשוד בפעילות עבור ארגוני טרור. הכי מצחיק - עצוב.