הייתי שלשום בהפגנה של העדה האתיופית. הרגשתי שמתייחסים אלי כאל לא פחות מטרוריסטית. כאילו שאני לא נמצאת במרכז תל אביב, כאילו אפשר להעמיס אותי לניידת המשטרה, וזה לא ישנה כלום לאף אחד.
אבל במקביל גם הרגשתי ששום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה עד כה. המשטרה לא תוכל להתעלם עוד ממקרים של אלימות שוטרים ומפרופיילינג גזעני. אני שומעת את הדיון הציבורי על כך שההפגנה הייתה אלימה, שהיא הייתה מוגזמת. אני לא חושבת כך. מה שמוגזם הן דווקא שנים של הזנחה והתעמרות שיטתית של הרשויות ביוצאי אתיופיה. הסרטון שהפך לוויראלי הוא רק הטריגר.
ההפגנה הייתה ספונטנית, אותנטית, ולכן הגיעה לאן שהגיעה. מחאה שמובלת על ידי מנהיגים חייבת להיות מכובסת ומיופה. הכאב והכעס הם לא יפים, אבל הם אמיתיים. מי שהגזים בערב הזה בלב תל אביב היו דווקא השוטרים.
ההיערכות המשטרתית הייתה מוגזמת. עשרות ניידות וזינזאנות שלא התכוונו לחנות באפס מעשה. ראיתי במו עיני שוטרים שפשוט מתנפלים על ההמון. גם כשהכל נרגע ואנשים ישבו במעגל בכיכר, הם החליטו שהם רוצים לפזר את ההפגנה. הם עשו את זה בעזרת זרנוקי מים ורימוני הלם, היישר על האנשים שישבו במעגל.
חצי מהערב הייתי במנוסה מפרשים, משוטרים ומרימוני הלם. פחדתי שאחד הסוסים ירמוס אותי. בשלב מסוים כשנפלתי, ושוטר בא לעזור לי, חשבתי שהוא הולך לפוצץ אותי במכות. צרחתי בבהלה, כיסיתי את הראש. זה מה שקרה וזה כנראה גם מה שקורה הרבה פעמים במפגש עם יוצאי אתיופיה, כשאלימות היא חלק ממדיניות "העשבים השוטים". אותו שוטר רצה לעזור לי, אבל פחדתי לקבל ממנו עזרה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז על "הערכת מצב", כאילו היינו במבצע צוק איתן, נזכר מאוחר מדי, אבל עדיין טוב שהוא בכלל נזכר. אולי עכשיו משפחת סלמסה תקבל תשובות ממח"ש באשר ליוסף, ש"מצא את מותו". אנחנו דורשים חקירה אמיתית.
הנערים שלנו, דור העתיד, אלה שנולדו בארץ, נשלחים למעשה למציאות, לחיים, כחריגים. הם גם יודעים שהם חריגים. בבתי ספר הם נמצאים במסגרת של אתיופים. הם גרים בשכונה של אתיופים. וגם בצבא יש להם יחידה רק לאתיופים. כדי להיכנס לאקדמיה הם בכלל צריכים לעבור מסננת של משרד הקליטה, אף על פי שהם נולדו בארץ.
המסלול הזה, הגורל הידוע מראש, הוא הבעיה. שיפסיקו להתייחס אלינו כאל חריגים. זו לא מציאות נורמלית. שיפסיקו את הפטרונות הזו. הבחירה צריכה להיות בידיים שלנו.
זהו יום חדש למדינת ישראל. זו יכולה להיות התחלה חדשה למשטרת ישראל. שתבצע בדק בית ולא נצטרך לחטוף רימוני הלם יותר. וכשזה קורה, המפכ"ל יקום ויגיד שהוא לוקח אחריות. במובן של הכרה בזה שהארגון שהוא עומד בראשו סובל מבעיה. הוא צריך להתמודד איתה ולא לזרוק את התיק על התרבות האתיופית או על "היעדר מנהיגות".
זה לא עניין למצלמות ולהצהרות. מדובר בחיים ומוות של אנשים אמיתיים, אזרחי ישראל.