כל האופציות על השולחן: נתניהו הפך מקיסר לברווז צולע. הטור של כספית

אביגדור ליברמן הכניס שלשום את המערכת הפוליטית לסחרור נדיר. פתאום, הכל נראה פתוח. פתאום, הכל נראה אפשרי. בנימין נתניהו הפך תוך דקות ספורות מקיסר כל־יכול לברווז צולע. אשד אדיר של שמחה לאיד שטף את המערכת הפוליטית ולא פסח על איש. למעט נתניהו ורעייתו, כל האחרים נהנו. כן, גם רבים בליכוד. מועמדים מטעם עצמם להחלפת נתניהו החלו לתרחש לעצמם תרחישים, להרים טלפונים ולעשות נפשות. שום דבר לא נראה דמיוני. מכיוון שליברמן מתעב את נתניהו, דרעי לא סובל אותו וכחלון לא מחזיק ממנו, ועוד לא דיברנו על סאת ההשפלות והסבל שעבר אצלו נפתלי בנט (עד שלשום), שום אפשרות לא נשללה על הסף.

הנה דוגמה: יצחק (בוז׳י) הרצוג דיבר אתמול עם האיש החזק של בנט, שלום שלמה. על הפרק: למה שלא נשתף פעולה, ואולי אפילו נכרות ברית פוליטית? כן, שמעתם נכון. הרצוג, בהגינותו, לא הכחיש את הידיעה הזו אתמול, אבל ביקש להכניס אותה לקונטקסט: אני מדבר עם כולם כל יום, הודה הרצוג, כן, גם עם בנט וגם עם שלום שלמה.

תנועת העבודה והציונות הדתית הן שתי תנועות היסטוריות שידעו לעבוד יחד שנים רבות מאוד. אני לא שולל שום דבר על הסף.

זאת ועוד, בקבוצת ווטסאפ של ראשי רשויות מקומיות של מפלגת העבודה, הועלה אתמול בבוקר הרעיון הזה על ידי אחד המשתתפים. שמו שמור במערכת, למען שלומו האישי. ״לא צריך לפחד משיתוף פעולה עם בנט״, כתב האיש, ״40 שנה זה עבד מצוין״. אז למה התכוון הרצוג? הוא התכוון לניסיון להקים ״ממשלה חברתית״, כשהנושא המדיני יידחק בכוונה לקרן זווית לטובת תיקונים חברתיים, וכו' וכד׳. סיכויי ההצלחה של מהלך כזה מגרדים את האפס, מלמטה, אבל בינתיים ניפטר מביבי, אז מה רע?

כן, במצב הדברים המטורללים אתמול, אפילו הרצוג הציע לבנט ברית פוליטית, מה שמוכיח שכל האופציות היו על השולחן. בזמן שהדברים האלה נכתבים יושב שלום שלמה עם עו״ד דוד שמרון, נציגו המיוזע של נתניהו. שלמה דורש את תיק המשפטים לאיילת שקד. אם הדרישה הזו הייתה עולה לפני יום וחצי, היה שמרון מתפוצץ מצחוק. אתמול בערב, הדבר היחיד שמרון יכול היה לעשות זה להתפוצץ ולקוות שהדרישה הבאה לא תהיה מינויו של שלום שלמה עצמו ליועץ המשפטי לממשלה הבא.

בנימין נתניהו השתכנע למחרת הבחירות על ידי הפרשנים הפוליטיים שהקמת ממשלתו הרביעית תהיה מהלך של ״סכין בחמאה״. בינתיים, הסכין תקועה בגבו והחמאה מונחת על מצחו, אל מול השמש היוקדת. את כל זה יכול אביגדור ליברמן לזקוף לזכותו, מה שאומר שהיה לו אתמול יום לא רע.

הציע לבנט ברית פוליטית. הרצוג. צילום: אבשלום ששוני 

זהו סיפור על מנהיגות. נתניהו הוא גנרל בלי חיילים. למען ההגינות חובה להזכיר שמצביעים דווקא יש לו. הוא הביא 30 מנדטים. הוא השתמש באמצעים פסולים ומקיאווליסטיים, אבל את אלה לא סופרים בקלפיות. את המנדטים, כן. הבעיה של ביבי היא שבמערכת הפוליטית הוא שנוא עד אימה, וכולם, חוץ ממנו, מייחלים להיעלמותו. אלה תנאי פתיחה בעייתיים למי שעומד להקים ממשלה עם 61 ידיים. נתניהו זרע גשם וקוצר סופה. ההיבריס האופייני שלו, מרופד ב־30 מנדטים מפתיעים, גרם לו להשפיל את כולם, לקחת את הזמן, להתחיל להאמין שמה שהוא שומע מרעייתו ומה שהיא שומעת ממנו בחזרה, הם דברי אלוהים חיים. ובכן, אמר לו אביגדור ליברמן שלשום, עד כאן.

אנשים שאלו אתמול איך יכול להיות שנפתלי בנט הפך, בן לילה, לזה שיקבע את גורלו הפוליטי של בנימין נתניהו. הרי גם לפני שליברמן פרש, לא הייתה לנתניהו ממשלה בלי בנט, אז מה בעצם השתנה כאן? ובכן, השתנה כאן דבר פשוט: אביגדור ליברמן סלל את הדרך. בנט לא יכול היה להיות הראשון שיידה אבן על נתניהו. הוא עוד לא בשל מספיק למהלך כזה. יש לו אלקטורט, יש לו ציבור, יש לו אידיאולוגיה ויש לו אחריות. אבל ברגע שליברמן, שאין מי שמכיר את נתניהו טוב ממנו בחצי הכדור המזרח־תיכוני, תקע את הסכין, דמו הפוליטי של נתניהו הותר. בנט לא צריך לקפוץ ראשון למים או להקים את ראש הגשר, אלא רק לזרום עם ליברמן.

אתמול התקיימו מגעים טרופים ואינטנסיביים בין כולם לכולם, במטרה למצוא דרך בה נתניהו יירד מהבמה והמחנה הלאומי ירכיב בכל זאת ממשלה. מהלך כזה יאפשר לבנט להיישיר מבט אל מצביעיו ולהכריז ניצחון. אגב, לא מדובר במהלך מסובך. צריך לבחור מועמד חלופי מהליכוד, לגייס את הסכמתם של בנט, דרעי וליברמן, ולא להצטרף לקואליציית נתניהו. כל השאר כבר יקרה לבד. האם יהיה לנפתלי בנט את הכוח ללכת על דבר כזה? אני בספק גדול. כן, זה מצב מטורף, כשבנט יחזיק עד הלילה בחצות את חייו הפוליטיים של נתניהו בכיסו. מצד שני, באיזשהו מקום עמוק בפנים, בנט מעריץ את נתניהו. האם יוכל להפוך לברוטוס? כנראה שלא. אם כי, כפי שכבר נוכחנו, במקום המטורף הזה הכל אפשרי.

ואם חשבתם שמשה כחלון לא היה אתמול בסוד המגעים, טעיתם. יום ארוך, מייגע ומלא דילמות היה אתמול לכחלון. הוא יודע שממשלת ה־61 של ביבי תהיה, יותר מכל דבר אחר, ממשלת הקבורה שלו. כל העולם, יועצו וסגנו דיברו איתו אתמול ולחצו עליו לפרום את התפרים ולשבור את החתונה עם נתניהו. כחלון התייסר. בסביבתו יש לא מעט אנשים שמאמינים שהממשלה המתגבשת תהיה מלכודת המוות של משה כחלון. יחד עם זאת, הוא הבטיח לביבי. הוא נתן מילה וחתם. מה יעשה עכשיו?

אותה דילמה, אם כי קצת פחות בוערת, הייתה גם לאריה דרעי. כל אחד מהג׳נטלמנים האלה היה מוכן לעשות הכל כדי שמישהו אחר, ולא הוא, ינעץ את המסמר האחרון בארונו של נתניהו. דרעי לחץ על כחלון, שלחץ על דרעי, ושניהם דיברו עם בנט, וכולם לחצו על כולם כשמי שנלחץ הכי הרבה זה נתניהו. שורה תחתונה? רוב הסיכויים שהלילה הוא יודיע לנשיא המדינה שיש לו ממשלה. את הממשלה הזו, הוא היה מאחל לאויביו.