בסוף החודש אמורה פיפ”א, התאחדות הכדורגל הבינלאומית, להחליט האם להטיל על מדינת ישראל סנקציות בגין ההתעמרות לכאורה בשחקני הכדורגל שלא הורשו לצאת מעזה. 

הדרך להחלטה הזו עוברת בהסכמה להעלות לדיון את בקשת הפלסטינים להשעות את ישראל מן הארגון. כדי להחליט על סנקציות, נדרש רוב של שלושת רבעי הפורום. בדרך כלל, במוסדות בינלאומיים זה עניין של פוליטיקה פנימית וחיצונית.
עם החלטת פיפ”א לעסוק בעניין, יצא יו”ר ההתאחדות לכדורגל של ישראל, עופר עייני, לפגישה עם מישל פלאטיני, יו”ר התאחדות הכדורגל האירופית. הוא שוחח גם עם ספ בלאטר, נשיא פיפ”א, ועם ג’יבריל רג’וב, יו”ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית. 

אתמול בלאטר וראש הממשלה בנימין נתניהו קיימו פגישה בארץ ודנו בנושא. אין לי מושג מה יצא מן הפגישות, אבל יש לי מושג ברור איך הייתי רוצה לראות את תוצאתו ההצבעה: סנקציות. זו הדרך הנכונה ללמד מוסדות, שאמורים לפרוץ את המעגל הלאומי הצר לטובת הכלל-אנושי ולהיות הראשונים שיצאו נגד החרמת ספורטאים - מה שלא קרה. וזו רק סיבה אחת טובה כדי לנסות ולהסביר לא רק
לאוהדים, לשחקנים ולעסקנים, אלא גם לציבור הישראלי כולו, שמניעת פעילות ספורטיבית מצד ישראל תפגע גם בספורטאים ישראלים.
אני לא נכנס לפרטי היחס כלפי כדורגלני עזה והגדה, אפילו לא לאיכות החשדות נגדם, אלא רק לאופן שבו ההתאחדות לכדורגל כלל לא עסקה בעניין ולא תבעה לדעת פרטים. המושג פגיעה בביטחון המדינה בהגדרת שב”כ הוא עניין חמקמק. שב”כ עוסק בביטחון נטו, לא בשקלול פגיעה בביטחון מול הנזק שבאכיפה מוגזמת. מי שצריך לתבוע תשובות בעניין הזה היא ההתאחדות, ולפני שראשיה טסים להתקרבן בפיפ”א.
“הדרישה הפלסטינית”, אמר עיני, “היא ניסיון בוטה לערב ספורט בפוליטיקה”. שתיקת ההתאחדות היא ניסיון לא פחות בוטה להתעלם ממרכיב הפוליטיקה הישראלית בספורט הפלסטיני. "אנחנו לא מתערבים בשיקולים ביטחוניים”, הוסיף עיני, והוא צדק. זו בדיוק הסיבה שפיפ”א נדרשת לכך ורג’וב אומר להם בשיחה: "הכדור במגרש של נתניהו. אם ידיחו אתכם, תאשימו את עצמכם. תתמודדו". 
מחשש שפיפ”א תעשה את מה שהיא אמורה לעשות, להחרים את כל הכדורגל הישראלי, הועמדה בית”ר ירושלים לדין אחרי המשחק מול עירוני קריית שמונה. בדקה ה-83 הבקיע אחמד עאבד שער וסימן לאוהדי בית”ר באצבעו על פיו. התגובה של אוהדי בית”ר הייתה סערת גידופים מוכרת בעוצמה לא מוכרת. כל מי שנחשף לשידור חייב לדרוש לא רק את סט העונשים הרגיל, הפחתת נקודות רדיוס וכו’. זה סתם כרטיס אדום. כאן צריך כרטיס שחור. משהו הרבה יותר דרמטי. זה לא "לה פמיליה" של בית”ר, ארגון אוהדים שלה, זה הכדורגל הישראלי, שחי בשלום עם תופעת בית”ר מזה שנים. 
פירוק בית”ר ירושלים הוא המינימום. השעיית הכדורגל הישראלי מן העולם לשנה היא לא המקסימום. החלטה כזו תבהיר שהכדורגל הישראלי הנוכחי איננו אירוע ספורטיבי אלא מבער לאומני בגיבוי פוליטי.

פירוק. לחלוטין. אוהדי בית"ר ירושלים