שלוש שעות הם ישבו והקשיבו, שאלו שאלות, קיבלו תשובות, כמעט לא התווכחו ואחר כך הצביעו. בעד. פה אחד. ראש הממשלה שחרר אנחת רווחה, הנה סוף־סוף הוא נפטר מאבן הריחיים האינסופית הזאת - ואז הטיל אריה מכלוף דרעי פצצת מימן (שזה סוג של גז) אל תוך החדר: אני לא מתכוון לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, אני מוותר על סמכותי ומחזיר אותה לממשלה.
נתניהו החוויר בבת אחת וסינן משהו. השרים הביטו אחד בשני. מתברר שכמו תמיד, זה נגמר רק כשזה באמת נגמר. וזה עוד לא נגמר, כי עכשיו צריך לאשר את העברת הסמכות משר הכלכלה דרעי לממשלה כולה, כדי שהיא תחתום על סעיף 52 שעוקף את הממונה על ההגבלים העסקיים וסוגר את מתווה הגז. הגוף שאמור לאשר את זה הוא כנסת ישראל.
יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל כבר קפץ לתוך בריכת הבוץ הזאת אתמול, כשקרא להעביר את ההכרעה לכנסת. כבל ראה את הנולד. דרעי עשה עכשיו את העבודה עבורו. "הם חושבים שמצאו את הפרענק התורן שיחתום בשמם על המתווה הבעייתי הזה", אמר אתמול מישהו בסביבתו. מצד שני, דרעי הצביע בעד. אם הוא לא מוכן לחתום, למה הצביע בעד? לא עדיף להצביע נגד? אבל דרעי, ועל זה מוכנים להישבע רוב שרי הקבינט, לא רק הסכים עם המתווה, הוא גם דחק בדוברים השונים בישיבה אתמול ואמר להם משהו כמו "טוב, בסדר, קדימה, השתכנענו".
מקורביו מניפים יד מבטלת. "איך אפשר להצביע נגד אחרי כל ההפחדות האלה, עם ראש המוסד והשב"כ ומי לא שמסבירים כמה המתווה הזה חשוב? אז הוא לא התנגד", הם אומרים, "אבל הוא לא יהיה הפראייר שיחתום על זה. שביבי יחפש פראיירים אחרים".
ההסבר פשוט: דרעי נאבק על הלגיטימציה שלו כפוליטיקאי שסרח, הורשע וחזר. קבלת הפנים שלה זכה, בעיקר מהלובי החברתי, הייתה כמעט אלימה. אותו לובי לוחץ אותו עכשיו בעניין הגז. נדמה לי שדי נמאס לו. הוא החליט להדיר את עצמו מהקלחת הזאת. זכותו.הריקוד שלו אתמול היה מסובך גם במונחים המתוחכמים של דרעי. יושב בקבינט, מצביע בעד ומסרב לחתום. דבר כזה עוד לא היה לנו. עכשיו זה עובר לכנסת ולממשלה.
בכנסת יהיה קרב מרתק. לפחות שני חברי קואליציה (כחלון וחיים כץ), אם לא שלושה (גם יואב גלנט), לא יוכלו להצביע בגלל ניגוד עניינים. זה אומר שהקואליציה יורדת לפוטנציאל של 58 ידיים. אם כל 59 הח”כים של האופוזיציה יתנגדו, הלך מתווה הגז. האם זה יקרה? יש באופוזיציה לא מעט חברי כנסת שחושבים שמתווה הגז סביר. אם הם היו בקואליציה, הם היו תומכים בו. אבל הם באופוזיציה. מה יעשו עכשיו? יש להם הזדמנות להביך את הממשלה, אפילו לטרפד את עסקת הגז כולה. האם ינצלו אותה? שבועות קשים מצפים להם. בעצם לכולנו.
מי שמפגין מנהיגות ונחישות לאורך כל הדרך הוא ראש הממשלה נתניהו. הוא מאמין שצריך לחתוך ולסגור והוא חותר למגע. ציון גבוה מקבל גם יובל שטייניץ, שאימץ אף הוא את הדעה הזו וסיפק את הסחורה במהירות יחסית. נתניהו נמצא במצב מורכב. אם יתפנה רגע, יוכל לחשוב על נשיא ארה”ב ברק אובמה. המצב של נתניהו מול מתווה הגז הבעייתי דומה להפליא למצב של אובמה מול מתווה הגרעין הבעייתי. בשני המקרים, לא מדובר בעסקה מושלמת.
בשני המקרים יש על העסקה ביקורת קטלנית ומונחתת עליה אש צולבת. בשני המקרים המנהיגים (אובמה, נתניהו) סבורים שהעסקה תשרת את האינטרסים החשובים באמת, שיתרונותיה גדולים מחסרונותיה, שאין ברירה אחרת, שהזמן חולף ועלול להמיט אסון על המהססים והמתעכבים.
הסימטריה בין המצבים הללו, של נתניהו ואובמה, מדהימה. במקרה של אובמה, נתניהו הוא זה שמנסה לטרפד את העסקה. במקרה של נתניהו, אובמה דווקא מנסה לעודד אותו לאשר את העסקה, אבל קבוצה גדולה של פעילים חברתיים, חברי כנסת ועיתונאים לוחמים בה. כל הצדדים מעצימים מאוד את תיאורי הקטסטרופה הצפויה אם ההחלטה שתתקבל תהיה שונה משיטתם, ולהפך. ובסוף, העסק יוכרע בפרלמנט. הכנסת מכאן, הקונגרס האמריקאי משם. וזה לא נגמר, עד שזה נגמר.