ביומיים האחרונים נולד טרנד חדש: הטענה שאסור בעת הזו לבקר את בנימין נתניהו. לפי מבחן הפטריוטיות החדש הזה, ההסכם עם האיראנים כל כך גרוע, עד שעלינו לעזור לנתניהו להסתיר את כישלונותיו.
ההסכם עם איראן אכן גרוע. רע ליהודים, רע לעולם החופשי. אלא שכל זה אינו מסתיר, אלא דווקא מדגיש, את הצורך בדיון נוקב על התמוטטותה המוחלטת של מדיניות החוץ של נתניהו.
במשך שנים מכר לנו נתניהו את התיאוריה שרק הוא יוכל למנוע הסכם עם איראן. כל מה שהוא צריך זה שיתנו לו לנאום את נאומיו הידועים ולהפעיל את קשריו עם הרפובליקנים. אלא שאז הגיע רגע האמת והתברר שנתניהו אינו הפתרון - הוא הבעיה. הבית הלבן סגור בפניו, הממסד הדמוקרטי אינו מוכן לשמוע ממנו, האירופים רק חיכו להזדמנות להוכיח שהם לא סופרים אותו.
יש לפיכך שאלה אחת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו - האם אפשר היה לעשות את זה אחרת? התשובה היא: בהחלט כן.
בעבודה עקבית וממוקדת בנושא הפיקוח, אפשר היה להגיע לאפשרות של כניסה מיידית של פקחים לכל האתרים ולביטול סעיפי ההמתנה של 24 יום. זה היה מצמצם מאוד את האיום, נותן לגופי המודיעין לחדור גם למתקנים הצבאיים, ומרחיק את איראן מהפצצה באופן משמעותי. שיתוף פעולה עמוק עם הרוסים והסינים והחזרת יחסים של כבוד הדדי ודיאלוג חיובי מול הממשל האמריקאי היו מביאים אותנו להסכם שהיה מונע באמת את האפשרות המצמררת של איראן גרעינית. כל זה יכול היה לקרות, אבל לא עם ראש הממשלה הזה.
• • •
כבר שש שנים רצופות נתניהו הוא ראש הממשלה. היו לו שש שנים - נצח פוליטי - למנוע בדיוק את מה שקרה ביום שלישי. הייתה לו אפשרות לתקיפה אווירית, והוא לא תקף. הייתה לו אפשרות להציע אלטרנטיבה, הוא לא עשה את זה (הנשיא אובמה הדגיש זאת כמה פעמים בימים האחרונים. ״נתניהו לא הציע לנו שום חלופה״, חזר ואמר).
כבר שש שנים נתניהו לא מטפל בשום דבר. בכל פעם שמדברים איתו על דיור, על פערים חברתיים, על החרם על ישראל, הוא תמיד עונה אותה תשובה: ״אני לא יכול לטפל בזה, אני צריך למנוע את ההסכם עם איראן״. עכשיו התברר שגם בדבר היחיד שהוא עסק בו הוא נכשל כישלון מוחלט. ומה התגובה שלו? הוא רוצה שלא נדבר על זה.
למה? מפני שהוא יודע שאם נדבר על זה, אזרחי ישראל יבינו עד כמה עמוק הכישלון, עד כמה הוא רחב. הכישלון הזה לא נעצר בהסכם. מה שחמור לא פחות הוא שעד יום שלישי בצהריים ידע כל העולם - ובעיקר ידע העולם הערבי - שישראל וארה״ב הן תאומות סיאמיות. מה שלא יהיה, מה שלא יקרה, הן ילכו יד ביד ובתיאום מוחלט. ביום שלישי בצהריים זה נגמר. על הבמה בווינה התחבקו מזכיר המדינה האמריקאי ושר החוץ האיראני, ובאותו זמן תודרכה העיתונות העולמית שנתניהו ״היסטרי״ ולא רלוונטי. לפתע הבין העולם כולו - ברגע אחד - שכל עוד נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, היחסים המיוחדים נמצאים בהקפאה עמוקה.
וזה לא רק הנשיא אובמה והמזכיר קרי, אלא כל המנהיגות הדמוקרטית בקונגרס, הסינים, הרוסים, האיחוד האירופי, הצרפתים, האנגלים והגרמנים - הגרמנים למען השם! חלק מהאנשים ומהאומות שהיו מעורבים בתהליך הם ידידי ישראל אמיתיים, שתמיד היו שם בשבילנו. אלא שכל כך הרבה גשרים שרף נתניהו בשנים האחרונות, כל כך הרבה מנהיגים בעולם נוטרים לו טינה, שהם עשו את כל ההחלטות בלי להרים לנו אפילו טלפון.
• • •
יש לי ביקורת לא מעטה על מדיניותו המזרח-תיכונית של הנשיא אובמה, אבל ויכוחים צריך לדעת לנהל. מותר להתווכח, לא צריך להתקפל או למצמץ כשמדובר בצרכים הביטחוניים של ישראל, אבל אסור - באיסור חמור - להיקלע איתו למריבה אישית מיותרת, אסור לתמוך בגלוי ביריבו בבחירות, אסור לנאום בקונגרס מאחורי גבו וללא תיאום ולהביך אותו בביתו תוך שיתוף פעולה עם יריביו הפוליטיים.
היו כאלה שזה נראה להם משעשע. הנה, שמים אצבע בעין לנשיא לא ידידותי. אותי זה מצחיק הרבה פחות. לפי החוק האמריקאי, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הצבא והאחראי הבלעדי למערכת הביטחון, לריב איתו באופן אישי ומר כל כך הוא מעשה של חוסר אחריות קיצוני.
ישראל מבודדת היום מאי פעם. המשבר עם הממשל האמריקאי גדול מאי פעם. עדיין אפשר לשקם אותו, אבל לא כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה. זה לא יעזור אם נחכה להחלפתו של אובמה. הטינה כלפי נתניהו חוצה את כל הממסד הוושינגטוני מלמטה עד למעלה. הכי למעלה.
בשלהי ימי הממשלה הקודמת פניתי לראש המל״ל, יוסי כהן, וביקשתי שיתקיים דיון קבינט על המשבר ביחסים עם האמריקאים. נתניהו דאג לוודא שהדיון לא יתקיים. הוא ברח ממנו כי הוא ידע מה יעלה בו - שהוא החליט לנהל את הנושא האיראני לבד, בלי לשתף איש, מפני שהוא קיווה שההסכם ייפול ברגע האחרון והוא יקבל את כל הקרדיט.
עד יום שלישי נראה היה כאילו יש להימור הנואש הזה סיכוי להצליח, אלא שעכשיו התברר שהיה זה הכישלון הגדול ביותר של מדיניות החוץ של איזשהו ראש ממשלה ישראלי, מאז קום המדינה.
התיקון צריך להתחיל מיד. אנחנו צריכים לשקם את היחסים המעורערים עם ארה״ב. אנחנו צריכים לבנות מנגנון מודיעיני משותף שיאפשר לנו להתריע על חריגות איראניות מההסכם וללחוץ על מועצת הבטחון לשפר את סוגיית הפיקוח. אנחנו צריכים להקים מערכה בינלאומית רחבה נגד שליחי הטרור האיראני - מחיזבאללה ועד לחמאס. יותר מכל, אנחנו צריכים לגרום לעולם להבין את בעיות הביטחון שלנו, להתחשב בהן, לשתף איתנו שוב פעולה כמו בעבר. עתידנו תלוי בזה.
הבעיה היא שכל זה לא יקרה כל עוד בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל. ההיגיון, האחריות וההגינות הציבורית מחייבים כולם דבר אחד - הוא צריך להתפטר מתפקידו.
הכותב הוא יו"ר "יש עתיד