נדמיין לרגע שבניגוד להרגלו, בנימין נתניהו יצליח במהלך דיפלומטי, ויחד עם אחיו מהימין האמריקאי ומספר סנאטורים דמוקרטים, להפיל את הסכם הגרעין עם איראן גם מול וטו של הנשיא האמריקאי. ניצחון כזה ואבדנו. ההסכם יישאר בתוקפו מול מדינות אירופה, רוסיה וסין, הסנקציות (מלבד האמריקאיות) יוסרו. איראן תצטייר כמתונה וישראל כקיצונית וכמסכנת את שלום העולם.

״הצלחה״ כזו תביא לשבר הרסני ביחסי ישראל־ארצות הברית בגין השפלה של נשיא אמריקאי על ידי מנהיג זר. יתר על כן, איראן תראה עצמה פחות מחויבת לעמוד בהסכם, עלולה להערים על האירופים (זה קל יותר) ותפתח גם נשק גרעיני. נתניהו חותר, אפוא, לאסטרטגיה ולמדיניות שאם תיכשל, היא תפגע עמוקות ביחסים עם ארצות הברית ותחליש את מעמדה הבינלאומי של ישראל - ואם תצליח, חלילה, היא תקרב איראן עשירה יותר לעבר הגרעין.
יותר ממה שישראל צריכה להיות מוטרדת מהתוצאות ההרסניות של מדיניות הממשלה, היא צריכה להיות מודאגת משיקול הדעת של ראש הממשלה, שספק אם הוא ראוי לכהן בתפקיד. מי שאמורים להגיע למסקנה זו הם לא רק אנשי האופוזיציה המסורבלים בגמגום תומך בנתניהו, אלא גם חברים אחראים בתוך הליכוד. למאבק שלו בנשיא אמריקאי על מגרשו הפוליטי אין כל תקדים בעולם ובישראל. הרס היחסים עם ארצות הברית, ולטווח ארוך עם המפלגה הדמוקרטית, מסוכן לביטחוננו הלאומי פי כמה מאשר איראן. וכל זאת על הסכם, שהוא אומנם לא מושלם, אך יש בו הרבה יתרונות, כפי שקבעו מומחי גרעין מובילים במערב ובארץ (כגון ראש הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר עוזי עילם). ההסכם מרחיק את איראן מהפצצה לפחות למספר שנים, ויוצר הזדמנות להתקרבות הדרגתית למערב, אם לא מתוך המשטר הנורא, אז מתוך החברה האיראנית. האלטרנטיבות הרסניות: המשך הסטטוס קוו שבו איראן ממשיכה במהירות לפתח נשק גרעיני למרות הסנקציות, או תקיפה צבאית שהייתה גורמת להתלקחות מלחמה כלל־אזורית ורק דוחה את הקץ.

הבידוד של ישראל עמוק ומסוכן. 99% מהעולם תומך בהסכם של ברק אובמה. הנשיא האמריקאי מייצג באומץ רב תפיסת עולם חדשה בקשר לניהול יחסים בינלאומיים. לא עוד שימוש סרק בכוח, כגון באפגניסטן ובעיראק, אלא דיפלומטיה קולקטיבית, הבנויה על עוצמתן הכלכלית של אמריקה ואירופה. העולם השתנה, יש בו פחות מלחמות ויותר צמיחה כלכלית מאי פעם. זהו עידן שנשלט על ידי ערכי השוויון וכיבוד השונה.
המנהיגות הישראלית גורסת שהיא לא מובנת, אף על פי שהיא שולחת את ציפי חוטובלי לחזית ההסברה הבינלאומית. האמת העגומה היא שישראל כן מובנת, כמדינה המאמינה רק בשימוש בכוח או באיומים לפתרון סכסוכים בעידן של שגשוג הדיפלומטיה הבינלאומית, ובכיבוש בעידן הפוסט־קולוניאליסטי. ישראל של נתניהו היא אומנם מובנת, אך לא מבינה את השינויים בעולם. רק הבנת המציאות הבינלאומית והאמריקאית החדשה, והתאמת הדיפלומטיה שלנו לכך, יכולות לחזק את ביטחוננו הבינלאומי.
הכותב הוא מייסד־שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה - מנהיגים צעירים"