השמאל הישראלי ממשיך לדשדש בבוץ, כשהמנהיגות שלו, בדמות האופוזיציה הפוליטית, מתבססת על התקפות וירטואליות על נתניהו - וככל שיותקף כך יתחזק, שהרי כל ישראלי שהצביע לנתניהו לא יקנה את הנגטיב המגוחך של הרצוג, אחרי שהגונג כבר הודיע על סיום הקרב. והרצוג, כמתאגרף שהפסיד בקרב, ממשיך לתקוף על הבמה הריקה את דמותו הווירטואלית של יריבו, כמו אומר לעצמו: אני אוסף נקודות לקרב הבא.
אבל הקרב הבא אינו המשך של הקרב הקודם. הקרב הבא הוא עימות בין שתי תפיסות עולם. האחת הימנית לאומנית, כוחנית, מתבודדת ומתבסמת מכוחה הצבאי של ישראל; בעוד תפיסת העולם הנגדית, שעומדת מולה, כמעט ולא קיימת, מלבד שברי מילים על שתי מדינות ודיאלוג.
הקרב הבא בין הימין והשמאל בישראל יהיה תפיסתי. המזרח התיכון מתעצב והולך באופן חדשני, שעיקרו טמון בתודעתם של מאות מיליוני האינדיבידואלים באזור. האיתות הברור לכך הוא ההתגייסות לדאעש, אל קאעידה ונגזרותיהן. התפיסה הנדרשת היא נגזרת מתפיסתם של ברק אובמה, סוזן רייס וג׳ון קרי, שתכננו אסטרטגיה שמכוונת אל תודעת היחיד באיראן, במדינות צפון אפריקה, בקניה, במצרים, בסעודיה ובירדן. תודעתם של מאות מיליוני הפרטים הללו היא שתקבע את מידת האיום על ישראל, שכן המשך קיומו של ניכור, חוסר אונים ואובדן המשמעות הקיומית שלהם הוא המניע העיקרי לרצונם להתגייס לדאעש, ג׳בהת א־נוסרה או אל קאעידה, וכך גם לגבי השיעים. הדבר נכון גם לאזרחיה של איראן, שיהפכו את המשטר או ישלימו עמו כתלות במרכיב התודעתי הזה, של רמת הניכור היחסית, וכך גם בעזה, ביהודה ושומרון, ובעיראק, בסעודיה, בירדן ובמצרים.
על ישראל לשתף פעולה עם אובמה (איתו ולא עם הרפובליקנים), ולתמוך בתהליך הייצוב האזורי שמתחיל בהסכם עם איראן מצד אחד, ויימשך בתהליך הייצוב בסביבה שבה אנו חיים. הייצוב מתקיים בעיקר במישור הכלכלי, ביכולת לייצר תקווה לעשרות ומאות מיליוני בני אדם להיחלץ מחוסר האונים שהם נתונים בו, כולל בעזה, לרבות דרך יזמות עסקית והשקעות גדולות של המערב (״שיטת אובמה״), שמבטאת את הרצון ליצור לכל פרט באזור סיכוי להצליח - והכוונה היא כלכלית־עסקית לפני כל דבר אחר.
כדי לחבור לפעילות הזאת, על ישראל לרכוש כרטיס כניסה. כיום יש עליה רק חרמות. הימין הישראלי עשה זאת במו ידיו, בנחרצות שלא מתאימה לעובדה שישראל היא מעצמה אזורית ולא מדינה שמתחננת על קיומה. על ישראל לחבור להסכם עם איראן, ולהתחבר לפסגה האזורית העוסקת בנושאים כלכליים-אזוריים שהמערב מוביל בימים אלה, עד כדי יצירת שוק משותף אזורי. לצורך רכישת כרטיס הכניסה לתהליך גם נדרש דיאלוג עם הפלסטינים בראשות אבו מאזן, וכן, הסדר עם החמאס לשיקום הנמל הימי בעזה, שיעניק תקווה לאזרחיה. זאת, כיאה למעצמה אזורית שבוטחת בכוחה, תוך שיתוף פעולה עם המערב, כולל רוסיה וסין שחתמו על ההסכם הגרעיני עם איראן. כל זאת, יחד עם קיומה של מערכת ביטחון חזקה, ישפיעו על תודעתו של ״האינדיבידואל המזרח תיכוני״ ויבטיחו את קיומנו לשנים ארוכות.